-פרק 2-
הלכתי לארון שלי בשביל להחליט מה ללבוש. בסוף בחרתי סקיני ג'ינס בהיר צמוד שישב עליי בול. חולצת סטרפלז היריון אדום, נעלי בובה לבנות, שרשרת לב, התאפרתי קצת, עיפרון שחור, מסקרה, סומק. שמתי קצת בושם והייתי מוכנה.
מעיין באה אליי ובר לקח אותנו למועדון באוטו. הוא קיבל רישיון לפני חצי שנה.
שהגענו כולם היו שם. מעיין אמרה לי שהיא הולכת לחפש את שחר ואני בינתיים חיכיתי לה ואז מזווית העין ראיתי את תומר מתחבק עם שירן, הפרחה של השכבה והילדה השנואה עלי ביותר. היא נדבקה אליו והרגשתי צביטה בלב.
מיד הסתובבתי שלא יראה אותי ואמרתי לעצמי פאק, כולה עברו שבועיים והוא כבר עם אחרות ועוד עם האויבת מס' 1 שלי!
מעיין חזרה אליי וכבר רתחתי מזעם. רציתי לברוח, לחזור הביתה, לשכב על המיטה שלי ולישון ולא להתעורר מהסיוט הזה. הרגשתי רגשות אל תומר- אני לא אכחיש ועיצבן אותי עוד יותר שלא הצלחתי לסלק אותו ממחשבותיי.
לא רציתי להרוס למעיין את הערב וידעתי שאם אני אגיד לה שאני רוצה לחזור הביתה אז היא תחזור איתי אז לא סיפרתי לה כלום. היא חזרה לרקוד עם שחר. שניהם רקדו כמו מטורפים ושתו כמה כוסיות וודקה.
לקחתי בקבוק וודקה ויצאתי החוצה לשאוף אוויר, התיישבתי על המדרגה בקצה המועדון. חיבקתי את רגליי בעזרת ידיי וטמנתי את ראשי בין ברכיי. בכיתי. הרגשתי רע. לקחתי שלוק ועוד שלוק ועוד שלוק עד שהתחלתי להרגיש סחרחורת רצינית.
אף פעם לא שתיתי בכמויות כאלו כי אני ידעתי שזה ישפיע עליי ואני מיד אשתכר מזה. חזרתי למועדון מסוחררת עם חצי בקבוק וודקה ביד והתחלתי להתחרפן. התנגשתי בכמה אנשים בדרך וחיפשתי את מעיין. אני בטוחה שתומר ראה אותי ככה במצב הזה אבל לא היה לי אכפת.
פתאום ראיתי שחור, הכל הסתחרר לי ונפלתי.
-
"שחר? ראית את רוני? אני לא מוצאת אותה!" מעיין שאלה את שחר בדאגה רבה.
"היא לא בחוץ?" הוא שאל.
"לא."
"תתקשרי אליה."
מעיין התקשרה אך ללא מענה.
"היא לא עונה, מה היה יכול לקרות לה?". מעיין התחילה להיכנס לפאניקה.
פתאום תומר ניגש למעיין ושאל אותה "דיברת כבר עם רוני? על מה שדיברנו?" מעיין: "לא, עוד לא יצא לי, תעזוב אותי עכשיו!"
תומר:" בסדר, תירגעי כולה מה כבר שאלתי? ".
שחר הגיב וענה לו "תעזוב אותה, היא לא מוצאת את רוני והיא מודאגת".
תומר: "מה? מה קרה לרוני?"
מעיין: "אני לא מוצאת אותה ואני מפחדת מאוד, כבר עברה שעה ועוד לא ראיתי אותה ומתחיל להיות מאוחר. לאן היא יכלה להיעלם?"
הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים
אני מקווה שאהבתם ובבקשה תגיבו :)