•°• סיפור אהבה בלתי נשכח •°•

תודה לכל מי שהגיב 333>

היה לי כיף לקרוא את כל התגובות החמודות שלכם..

אחרי 30 תגובות פרק חדש..

אז בלי יותר מדי הקדמות

הפרק הזה שונה כי הוא לא מתחיל לפי התשובה של סתיו להצעה של תומר, בפרק הבא תדעו מה התשובה.

מהפרק הקודם:

פתאום תומר ראה את סתיו מתקרבת אליהם ולחש לעידן "נראה לי שמצאתי מי"

"היי, מה קורה?" סתיו שאלה את עידן ותומר אבל השאלה הופנתה לתומר. היא רק הסתכלה על תומר.

"הכל יותר טוב, שראיתי אותך עכשיו" תומר החמיא לסתיו שהסמיקה.

הוא סימן לעידן לעזוב. הוא היה יכול למשוך את השאלה הזאת הרבה זמן אבל לא היה לו כח לזה, הוא רצה ללכת ישירות לשאלה שמעסיקה את כל הבנות תמיד: "רוצה להיות חברה שלי?" 

סתיו הייתה מופתעת וענתה...

=פרק 13=

"היי בנוש, מה קורה?" שירן הגיעה אל בן.

"יאו, בן, איזה שרירים" אמרה ומלטפת את שרירי הזרוע שלו.

"תודה, אני מניח". הוא לא הבין מאיפה היא נפלה עליו ומה היא רוצה ממנו.

אחרי שהודה לה שתה מבקבוק המים.

היא ראתה שהוא לא ממש מתייחס לזה והיא ניסתה טקטיקה שונה.

היא התחילה להוריד דמעות, היא כבר מומחית בזה, היא תמיד עובדת על ההורים שלה וככה משיגה כל דבר. אף אחד לא יכול נגד הדמעות שלה-  גם בן לא יוכל.

"שירן, מה קרה?" בן שאל בעודו לא יודע לאן הוא נכנס.הוא ריחם עליה, הוא רצה לדעת מה עובר עליה ולמה היא ככה.

"הכל קרה, לאף אחד לא אכפת לי, ההורים שלי שונאים אותי והחברות שלי נמצאות איתי רק מרחמים וכי זה שווה להם". שירן שיקרה לו.

ההורים שלה יותר מדי אהבו אותה, יכול להיות שחלק מחברותיה נמצאות איתה רק בגלל שהיא עשירה – יכול להיות שכן ויכול להיות שלא אבל בנוגע לסתיו היא הרגישה שונה, היא הרגישה שהם באמת חברות למרות הזמן הקצר שהם מכירות ואם אי פעם היא תנסה משהו שיפגע שירן תיפגע מאוד.

"אממ.. שירן... אני ידיד שלך ואני איתך " בן אמר, הוא ריחם עליה, אולי התדמית שהוא בנה על שירן קצת השתנתה עליה. הוא חשב שהיא בובת ברבי כזאת שלא אכפת לה מאף אחד, רק מהמראה שלה, הוא לא חשב שיש לה ממש רגשות.

"תודה בן, אתה יודע מה ישפר את הרגשתי?" שירן אמרה בעודה מנגבת את הדמעות מלחייה.

"מה?" בן שאל, באמת רצה לעזור לה.

"רק אם אתה מוכן, אתה לא חייב" היא המשיכה בגישה של הילדה המסכנה. היא כבר ראתה שזה עובד על בן בצורה מאוד טובה.

"זה בסדר, מה ישפר את הרגשתך?"

"אולי ללכת לעזריאלי, להסתובב קצת שתהיה איתי ותעביר ממני את העצב, אני עדיין קצת פגועה".

"אני לא בטוח שאני יכול" אמר אבל אז ראה את פרצופה של שירן והחליט 'טוב, מה אכפת לי לבוא איתה, אין לי משהו יותר טוב לעשות '. אמר לעצמו.

"טוב, יאללה בואי". בן אמר

"אפשר עוד משהו לפני שאנחנו נוסעים?" שירן שאלה בקול תינוקי.

"מה, מאמי?"

"אפשר חיבוקי?" המשיכה באותו קול.

"כן, בטח" אמר וחיבק אותה חזק.

מהצד ראתה את סתיו מופתעת כל כך והיא הייתה ליד תומר.

'מה יש לה?' חשבה לעצמה. 'עוד שנייה זבובים יכנסו לה לפה, מרוב שהוא פתוח.'

"שירן, אני הולך לקחת את הדברים שלי מחדר ההלבשה, טוב? "

"טוב, אני אחכה לך פה, בנוש"

בן כבר נכנס לחדר ההלבשה, שירן הוציאה את הפלאפון הורוד שלה וחייגה לסתיו.

"סתיו, מה קורה לך?" שירן שאלה.

"מה קורה לי?" סתיו החזירה תשובה.

"לא יודעת, נראית מופתעת כזאת, ראיתי אותך מהצד".

" אני חייבת לספר לך משהו" "אז ספרי, אין לי הרבה זמן" שירן דחקה בה.

"זה לא לטלפון, איפה את? אני אבוא אלייך עכשיו"

"שלא תעזי, אני עם בן ואנחנו הולכים עכשיו לעזריאלי" שירן כעסה על חוסר ההתחשבות של סתיו.

"טוב".

"תבואי אליי היום בתשע, תשני אצלי וספרי לי מה קרה, ואני אספר לך מה יקרה עם בן, אם יקרה משהו ".

"טוב, ביי"

' מעניין מה קרה לה ' שירן הרהרה.

קולו של בן קטע את מחשבותיה "את באה?"

"כן, מאמי, לקרוא לנהג שלי?"

"לא צריך, יש לי מכונית"

"אה, סבבה" 'שלב א' של התוכנית יצא לפועל ועכשיו רק צריך שהכל ידפוק כמו שעון שוויצרי' חשבה לעצמה בעודה הולכת עם בן למכוניתו.

מעיין, רוני, עמית ואורי ירדו מהאוטובוס והגיעו לעזריאלי.

"בוא, אורי, אני אקח אותך לחפש מתנה" מעיין אמרה שהם נכנסו לקניון והתחילה למשוך אותו.

"רגע, בואו נלך כולנו ביחד" אמר בחוסר רצון וחשק, לעזוב את עמית.

"אחר כך, אני ועמית צריכות לדבר ואני צריכה להראות לה כמה חנויות בגדים, עזוב, זה לא יעניין אותך" רוני אמרה ומשכה את עמית איתה.

ומעיין משכה את אורי איתה.

"בוא, אני אראה לך חנות יפה של מתנות, גם לא כל כך יקרה" מעיין אמרה לאורי.

"למה לא הלכנו כולנו ביחד? רציתי לשמוע גם חוות דעת מרוני ומ...עמית" אורי אמר וגמגם קצת במילה האחרונה.

"טוב, אורי, אתה יכול להיות גלוי איתי" מעיין נאנחה לאחר שניסתה להניע אותו מזה והוא חזר לאותו נושא.

"על מה את מדברת? על מה להיות גלוי? " אורי ניסה להתחמק מהשאלה.

"אתה מרגיש משהו כלפי עמית?" מעיין ניסתה להיות יותר ספציפית.

"לא, למה את אומרת את זה?" אורי שיקר.

זה מה שהיה חסר לו- שזה יגיע לאוזניה של ירדן. כל החברות הרכלניות שלה ירוצו לספר לה את הרכילות העסיסית שהגיעה והיא? תהרוג את עמית.

אורי המשיך לשקר "היא ילדה חמודה אבל לא יותר מזה. יש לי חברה, כבר שכחת? ואני אוהב אותה " שלושת המילים האחרונות עשו לו בחילה. הוא היה מאוד מבולבל בקשר ליחסיו עם ירדן. הם חברים הרבה זמן, יותר משנה והוא מרגיש שהקסם הלך – לפחות לא כמו שהיה בהתחלה. 

"אה, סליחה, קצת נסחפתי" מעיין אמרה בחיוך מתנצל.

"זה בסדר" אורי אמר.

"יאללה בואי נקנה מתנה לאחותי" הוסיף לומר.

"בוא, בת כמה היא? זאת עידית האחות הגדולה שלך, זאת שב-  יב'?"

"כן, היא בת 18"

בסוף הם יצאו עם מתנה ממש יפה לעידית.

-

"איך החולצה הזאת?" רוני שאלה את עמית. היא הראתה לה חולצת קשירה לבנה מהממת.

"לא, היא חושפנית מדי, רואים את כל הכתפיים" עמית דחתה את הצעתה בשלילה.

"וזאת?" רוני הראתה לה עוד חולצה.

"הצבעים נועזים מדי" עוד הצעה דחתה בשלילה.

"וזאת?"

"לא, זה לא הסגנון שלי".

- אחרי עשר דקות-  

"עמית, דחית כל חולצה שהראיתי לך!" רוני אמרה מיואשת ומאוכזבת.

"סליחה, רוני, זה פשוט לא הטעם שלי".

"בואי למחלקת החצאיות, אני אקנה חצאית חדשה" עמית הציעה ומשכה את רוני היא ידעה שהכוונות שלה טובות אבל היא לא התכוונה לשנות את סגנון לבושה.

רוני ויתרה והלכה אחריה.

אורי, מעיין, רוני ועמית נפגשו ליד הכניסה.

"קניתם?" רוני שאלה.

"כן, ואתם?" מעיין החזירה בשאלה.

"כן, חצאית" רוני אמרה ומעיין שמה לב בפניה על הייאוש.

"בואו נלך לאכול משהו, אני מת מרעב" אורי אמר והצביע על הבטן.

"יואו, אתם הבנים, שעה לא אוכלים וכבר מתים מרעב" מעיין אמרה בזלזול.

"כאילו שאת לא רעבה". אורי החזיר לה והוציא לשון.

 "בואו, גם אני רעבה" רוני אמרה.

כולם הציעו לפיצרייה שהייתה מולם.

הם נכנסו ואז רוני ראתה אותו מתנשק איתה, היא לא האמינה למה שראתה....

זהו..

מקווה שאהבתם...

תגיבו הרבה D:

והסוף צפוי או לא?

אוהבת 333>