עדיין ילדה קטנה שחוקרת את העולם הגדול...

החיים שלי בערך נהרסו....

רבתי עם שתי חברות שלי...

אחת יודעת..השניה בכלל לא יודעת...

הן השתנו...וגם אני..

גיליתי על מי באמת אני יכולה לסמוך...

אני שמחה שגיליתי את זה עכשיו...

יש לי את הידידים הכי טובים בעולם!(ויש לי גם את בעלי )

שאני יכולה תמיד לסמוך עליהם ולחפור להם במוח על כל הצרות המשעממות שלי

והם יקשיבו.

זה הדבר הכי טוב שקרה לי.

ושתי חברות שלי ממש התקרבו אלי.גם זה מאוד משמח אותי.

אבל-

הפכתי להיות פגיעה.

אני לא הייתי כזאת.

התרגלתי שהחיים שלי זורמים ושהכל בסוף לטובה..

אבל זה בערך השתנה...הבנתי למה גרמתי...

זה עשה לי ממש רע..

עכשיו אני רגשנית כזאת...אני בוכה כל הזמן...אני שונאת את זה.

והאופטימיות שלי קרסה לגמרי.

אבל בכל זאת

עדיין יש לי את הידידים שלי שעדיין תומכים בי..

ואני רוצה להגיד להם:

תודה!

שיש לכם כוח להקשיב לי.

שאתם עוזרים לי

שאתם פה כשאני צריכה אותכם.

על הכל!

תודה!