וחוץ מלשמוע את השיר הזה (http://www.youtube.com/watch?v=Sfm-BtdhcFU) כל הזמן,
ולחשוב כמה אני רוצה לצעוק עליך את המילים של השיר הזה (http://www.youtube.com/watch?v=X6p5YF7ZlWY),
אני לא עושה הרבה,
חוץ להסתכל על הודעות ישנות,
ולחשוב על כמה אנרגיה אני צריכה לבזבז, רק בשביל לסנן אותך.
אני חושבת שאני אכבה את עצמי לקצת זמן, אפסיק לדאוג בנוגע לאחרים,
ואתרכז קצת בעצמי.
בכל זאת,
חודשיים של לבד אחרי שנה וחצי של ביחד,
זה קשה.
לא חשבתי שאני אהיה מסוגלת לבכות אחרי כל זה.
נו. אז לא חשבתי.
לפעמים אני רוצה לקוות שפתאום תתאפס ותבוא לומר לי "טעיתי. כמה שטעיתי. אני כל כך אוהב אותך ואני כל כך טיפש ואני רוצה להיות איתך תמיד", אבל אני יודעת שזה לא יקרה. ואז אם זה יקרה, אז לא תהיה פעם רביעית, כי בי כבר אמרה לי, שאם תהיה פעם רביעית אני פשוט כל הזמן אחשוב על למה חזרת ומתי תלך שוב. אבל זה תמיד קל יותר, לחזור למה שמוכר ולמה שפעם אהבתי. זה טבעי. אבל זה לא יקרה יותר. אתה לא תשגע לי את השכל ותאמר לי שוב ושוב כמה רע אתה מרגיש וכמה קשה לך וכמה אתה מצטער. זה יפסיק להיות "אתה-אתה-אתה", כל הזמן. זה חייב להפסיק. אתה חייב להפסיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Silent Eyes