Every hurricane gets its name from a girl like this

היתרון הבולט ביותר של חופש פסח (שזה מצחיק, אני מרגישה שוב בתיכון...), זה שאני לא צריכה לקום בחמש בבוקר לעבודה.

החסרון בזה, הוא שאני מתעוררת בצהריים.

אמא מנסה לגרד אותי מהמיטה מוקדם יותר.

"בואי נלך לטייל" או משהו בסגנון.

למרות שאני אומרת יום לפני שאני אבוא, בבוקר אני לא מתעוררת.

אני מתעייפת מלשבת ולגרד את עצמי כל הזמן. זה לא מועיל וסתם כואב.

אבל זה משפר קצת את ההרגשה, אני מניחה.

(או שזה היה ככה בהתחלה?)

יש לי שוב את הרצון הזה, לשבת על יד הפסנתר ולנגן שעות על גבי שעות, רק בשביל להרגיש את הכאב המבורך במפרקים.

אני רוצה לישון עד שיקרה משהו מעניין בחיים שלי.

או עד שאני אמות.

מה שיבוא קודם, אני מניחה.