מתישהוא, כשאני ו-פ' דיברנו בפייסבוק, הוא אמר שהוא שמע את Storm Warning של Hunter Hayes וחשב עליי.
(הוא שומע הרבה מוזיקה שאני לא שומעת. זה נחמד לי, להרחיב שוב את האמנים שאני שומעת.)
זה באמת נשמע כמו שיר שמתאר אותי. זה היה נחמד מצידו לומר את זה.
השבוע האחרון עבר בטירוף מוחלט ויותר מדי שיחות טלפונים והודעות מיותרות מהאקס הטיפש.
שינוי הסטטוס שלי בפייסבוק השפיע עליו באופן יותר משמעותי משחזיתי.
כלומר, היי, נפרדנו. אתה לא יכול לצפות שאני אשב בבית ואבכה על מר גורלי עד שאמות רווקה, בודדה וערירית, נכון?
אז שבועיים וחצי ומצאתי בחור חדש. זה קורה. לא תיכננתי את זה.
הוא הצליח להגיע לשפל המדרגה של סמסים נבזיים והודעות מלאות שטנה בפייסבוק.
מזל שהוא עשה לי Unfriend לפני שמחקתי אותו. חסך לי את העבודה.
עאלק "נישאר ידידים". הצחקת אותי.
מעולם לא היה לי כלב.
אני מניחה שבגלל זה אני לא מבינה את ההרגשה.
נו, שיהיה.
הצלחתי להתאפק (!) ולא להצהיר על אהבתי ל-פ'. הידד לי.
אני באמת גאה בעצמי, הייתי צריכה לכרסם לעצמי קצת את החלק הפנימי של הלחי, אבל היי, זה היה שווה את זה.
לומר לבחור שאת יוצאת איתו שבועיים שאת אוהבת אותו זו הדרך המהירה לגרום לו להיעלם.
פ' שווה מדי, אני לא רוצה שהוא יעלם.
בשיחות האחרונות שלי עם אלונה, אני שומעת הרבה את המשפט הבא "אני מצטערת שאני כל הזמן אומרת את זה" שמתלווה למשפט הזה "יואו, איך אני שמחה בשבילך".
מסתבר שאלונה, כמו הרבה מאוד אנשים, חשבו שלמרות ש-מ' חמוד, הוא ילד. לא בקטע של לדעת מה לעשות עם עצמך ועם החיים, אבל פשוט, כל הגישה שלו, היא גישה ילדותית. וגם אלונה, כמו הרבה מאוד אנשים, שמחו מאוד שנפרדנו.
אני אוהבת את החברים שלי. תמיד ישמחו בשבילי, בעיקר כשאני מסיימת לעשות שטויות.
בסופ"ש הייתי אצל פ' ועשינו מלא דברים שאי אפשר לכתוב פה, כי אני מודאגת שיגיעו לפה ילדים חמודים וקטינים. (לא, לכתוב בכותרת "+18 בלבד!!" לא באמת ימנע מהם להיכנס לפה ולקרוא. זה נאיבי לחלוטין להאמין שהם רואים את זה ואומרים "זה לא לגיל שלי, אני אלחץ על האיקס האדום בקצה החלון" ובאמת עושים את זה.)
ופגשתי את האקסית.
שלו, כלומר.
הם ידידים והיא נחמדה. אבל משהו בה... לא יודעת. מטריד אותי, אני מניחה.
אני אמשיך לנסות להחליק את זה, אבל אם אני לא אצליח להבין מה בה מטריד אותי, אני עלולה להוציא את התסכול שלי עליו.
(כן, ברור שזה שהיא האקסית שלו זה חלק מזה, אבל זה לא כל העניין מבחינתי. אולי אם חבר שלה היה שם הייתי פחות מרגישה את זה. בוז.)
בתקופה האחרונה, לעבוד נהיה בלתי אפשרי בעליל מבחינתי.
אני תוהה אם אני צריכה לעשות שינוי בדרך החשיבה שלי.
או בעבודה שלי.
(אני לא מצליחה להרפות מהרעיון של להיות ברמנית. אני תוהה למה הוא חזר פתאום.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Silent Eyes