עסקים כרגיל אני מניחה.
אני והוא רבים פה ושם ומשלימים פה ושם. זה כמו להקשיב ל-Hot 'n' Cold של קייטי פרי בלי הפסקה.
כשאני לא כועסת עליו, זה מצחיק אותי.
בעקבות הריב האחרון הסתפרתי. התחשק לי גם לצבוע לשחור, אבל זה היה בדיוק בשבועות.
אין מספרות פתוחות בשבועות.
זה קצת מוזר, כי סביר להניח שכולם ירצו להסתפר, כי ספירת העומר נגמרה וכל השיער שהם גידלו...
העבודה קצת שוחקת, אבל אני עדיין אוהבת אותה. אני מתחילה לפתח שיגרת בוקר עייפה קצת פחות מבדרך כלל.
לצערי היא כוללת שתי כוסות קפה תוך שעה וחצי.
אני תוהה אם אפשר לחטוף הרעלת קפאין.
בינתיים אני חושבת שאני מפתחת רגישות לחלב.
מה שמזכיר לי שלבי יש יומולדת בשבוע הבא, אז אנחנו נוסעות לספא!
בנס ציונה.
מממ...
בזמן שחיפשתי טיפולי ספא בכל מיני מקומות מפוקפקים נתקלתי בכמה מקומות שמציעים אמבט חלב.
בי חכמה יותר ממני. בטח פספסתי משהו פה.
"בי. אמבט חלב. של פרות? יו נואו, כאלה שעושות מווו?"
מסתבר שאפילו היא לא הייתה בטוחה. "מאיזה אתר שקר הבאת את זה?"
השורה התחתונה היא שלא יכולתי לסיים לשתות את הקפה שלי באותו יום.
אבל הזמנתי לנו תור לספא. הבחורה הרוסיה המטרידה בטלפון אמרה שיש לה בחור ובחורה באותו יום.
הייתי במצב רוח נדיב ואמרתי לבי שהיא יכולה לבחור מי היא רוצה שימשש אותה,
אבל אם אני ו-מ' נריב יום לפני, והבחור המעסה יהיה הוווווווורס, אני לוקחת אותו ולא אכפת לי שיש לבי יומולדת.
(זין, היומולדת שלה יום לפני הספא.)
(ואני משלמת, אז זכותי, ביצ'.)
היא די חסרת אחריות, בי. הלכנו לאכול סושי ביום ראשון ואני הייתי צריכה להביא את הרוטב טריאקי וספייסי מיונז מהדלפק.
ואני הייתי מה-זה שיכורה, כי סיבולת האלכוהול שלי הלכה לאיבוד.
הרטבים הגיעו לשולחן בשלום וגם אני, אבל כשחזרתי הביתה, גיליתי שיש לי רוטב טריאקי על כף הרגל.
אני צריכה להעמיד פנים שאני עובדת.
או משהו.
לא, באמת. יש לי עבודה לעשות.
נראה לי.
אולי אני אכין תה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Silent Eyes