Every hurricane gets its name from a girl like this

עבר הרבה זמן מאז שמעתי את They של Jem. ועוד בגלגל"צ, מאיפה זה הגיע להם פתאום?

בחורף יש שירים שתמיד מוצאים את הדרך שלהם חזרה ללב שלי. כאילו הם יודעים שעכשיו זו העונה וצריך לגרום לי לבכות כמו ילדה קטנה מתחת לשמיכות.

אולי אני פשוט צריכה להפסיק להקשיב לגשם ולחכות שהפסנתר יתחיל לנגן, כי זה לא Eternal, זה באמת גשם.

אני מנסה להכין פלייליסט לחורף, בשביל חברה שיש לה אוטו ותמיד כשאנחנו נוסעות ביחד, יש שירים מחורבנים ברדיו.

אז איזה שירים עושים לכם את החורף?

אני לא מאמינה שאפילו גוגל הצטרף לשיט הזה, של ט"ו באב והכל.

כלומר, באמת?

איכס.

לצערי הרב, אני מתקשה להתנער מתחושת ההתלהבות הקלה שכן יש לי בשבועיים האחרונים.

הרבה קרה מאז חגיגת האלכוהול עם קריס.

היו הרבה חגיגות אלכוהול נוספות.

וכמובן שהצלחתי לשרוף את עצמי עם סיגריה בסנטר.

מ' ואני נפרדנו לפני כמעט שלושה שבועות.

באופן באמת לא צפוי, הכרתי בחור חדש. הכל קרה די מהר ועכשיו אנחנו יחד.

ואפילו שינינו סטטוס בפייסבוק! (למורת רוחו של מ', כמובן.)

כבחורה אמיתית, אני תוהה אם אני אצליח לחכות עם הצהרת האהבה שלי עד שהוא יגיד את שלו קודם.

בהתחשב בעובדה שזה כמעט החליק לי מהלשון בערך 5 פעמים היום וזה שאני הולכת לשתות תכף, אני מאמינה שלא.

אני דווקא חושבת שהוא יצליח להתמודד עם זה טוב.

קיבלתי לפני יומיים את תוצאות הפסיכומטרי!

והייתי מופתעת לטובה. למדתי יחסית קצת ולא עשיתי קורס.

ועברתי את הציון שקיוויתי אליו.

מבחינתי, אני מרוצה.

עכשיו צריך להחליט מה אני רוצה ללמוד.

זין, לא בא לי על זה.

אני צריכה להפסיק לשמוע את השיר הזה.

אבל הוא כל כך ממכר.

He said "here, here and here", s

He pointed to his heart and mind and ears

אני נגד אלכוהול, באמת. אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה איבוד השליטה על עצמי.

עוד אין לי רישיון, אבל אני לא אנהג אחרי שאני אשתה. גם אם זה שוט וודקה או שליש בירה (כי אני לא מסוגלת לשתות חצי בצורה נורמלית, אז אני שותה שליש ומה שנשאר פשוט מתחמם ומתחמם ונהיה בירה מגעילה. שגם אותה אני שותה אחר כך, אבל זה בכלל בכלל לא העניין פה).

זה קצת מזכיר לי קצת את פרדוקס השקרן הפסיכומטרי... (איכ. זו למשל סיבה טובה לשתות.)

בספטמבר היה לחברה מהצבא יומולדת. ווהו! בית ריק ואלכוהול!~

בספירה הכוללת (שנעשתה אחרי ההתפכחות ובעזרתם האדיבה של כל מי שזכר מה ששתיתי) שתיתי חצי בקבוק של סמירנוף אייס, 4 שוטים של וודקה בטעם של וודקה עם טעם לוואי, שליש בירה ויותר מדי שלוקים מבקבוק של קאווה שהסתובב בחצר של הבית.

כן, לא הייתי הבחורה הכי פיכחת בחדר, אבל גם לא הייתי הכי שיכורה.

התנאים שלי ברורים:

אני לא מגיעה להתעלפות.

אני לא מקיאה.

ברגע שהראש מתחיל קצת להסתובב זה הקיו שלי לעצור לרגע, לשבת, לשתות מים, לאכול משהו קטן.

להירגע.

בחצי הדרך להשתכרות שלי, הייתי צריכה להתפכח באופן מיידי בשביל לעזור לחברה היותר-שיכורה שלי.

שהקיאה בתוך ארון.

אני לא יודעת מה היא שתתה, זה היה בתחילת הערב.

מדאיג.

אחרי זה נהניתי יותר ונתקלתי ב-מ' שוב ושוב ושוב באותו ערב.

עד שהגענו לחצר והתמזמזנו שם.

מממ... נוסטלגי.

הבעיה האמיתית היא שאנשים יותר מדי עסוקים ב"לי זה לא יקרה" ו"אני לא כזה".

(אני חושבת שאני גם כזאת, באופן כלשהו)

אבל עובדה שאף פעם לא שכחתי דברים בגלל האלכוהול.

אף פעם לא התעלפתי.

אף פעם לא הקאתי.

כן, אני שמחה וצוהלת בהשפעת אלכוהול, אבל לא עשיתי לעצמי בושות עד עכשיו.

כן, היו לי האנגאוברים (חמרמורות, למרגיזים שביניכם) מטורפים, אבל לא התעוררתי בתוך הקיא של עצמי.

הכל בסוף הוא עניין של מידה. כמו כל דבר.

מה שמזכיר לי את האקס, שלא ממש יודע לחשוב על המידה.

מה שנגמר ביומולדת שבו הוא הקיא מחוץ לאיפה שישבנו.

ואז בדרך, מהחלון של האוטו של אבא שלו.

יומולדת שמח.

מצטערת שאני לא מצליחה למצוא את הכיף בלהקיא את הנשמה.

אוף, ADD מזויין. אני לא מצליחה לשמור על רעיון אחד רציף, חוץ מאלכוהול.

בזמן שהאקס היה משתכר גרוע, מ' משתכר בצורה חמודה ומיידית. יותר ממני.

פעם אחרונה שהוא השתכר הוא היה רכושני וקטנוני ואמר לי שהוא אוהב אותי. וזה היה עוד לפני שהחלטנו שאנחנו מתחילים לקחת את הקשר ברצינות.

אני לא יכולה לכתוב פוסט נורמלי.

טוב, חבל, זה מה יש.

וכי זה מצחיק אותי, אפילו שאני לא אוהבת טקילה.

אוה, אלוהים. אני אוהבת את אוקיי גו (OK GO). כי הם חמודים.

וכי הקליפ של Here It Goes Again ענק. (אומייגאד, לינק).

בכל אופן, עכשיו אני חולה. שיעול ונזלת ושיט. חולה של אם אני אלך לרופא בבסיס הוא יצחק עליי ויגיד שאני עובדת עליו בשביל גימלים. זין. מי רוצה גימלים? תרשום לי קודאין, דאמיט!

(לא, ברצינות. אני לא רוצה גימלים. יש לי מלא דברים לעשות השבוע בבסיס.)

לעשות (בקרוב):

- לעצב מחדש

- לחזור לנגן

- לבדוק אם יש משהו נגד שיעול בבית

- לסדר את החדר (או שלא)

- לראות את חבר שלי, מתישהו, כשהוא ימצא זמן לחברה החולה שלו

אז במקום לצאת עם החבר'ה מהצבא (אני לא חושבת שהם באמת יצאו. גם ככה לקח לנו שעות להחליט על יום ולא באמת סיכמנו על איפה, חוץ להגיד "תל אביב, אלנבי") או ללכת ליומולדת 19 של חברה שלא ראיתי מאז התיכון (לול, כל כך כיף להתייחס לתיכון כאילו הוא היה לפני שנים), אני יושבת בבית וכותבת. ומשתעלת. *שיעולשיעול* רואים?

משעמם. באמת. אין לי מה לעשות. הייתי צריכה לקחת ספר. דאמיט.

אז... זיוני שכל וסקס מנטלי, הא?

שבת שלום.