Every hurricane gets its name from a girl like this

עבר הרבה זמן מאז שמעתי את They של Jem. ועוד בגלגל"צ, מאיפה זה הגיע להם פתאום?

בחורף יש שירים שתמיד מוצאים את הדרך שלהם חזרה ללב שלי. כאילו הם יודעים שעכשיו זו העונה וצריך לגרום לי לבכות כמו ילדה קטנה מתחת לשמיכות.

אולי אני פשוט צריכה להפסיק להקשיב לגשם ולחכות שהפסנתר יתחיל לנגן, כי זה לא Eternal, זה באמת גשם.

אני מנסה להכין פלייליסט לחורף, בשביל חברה שיש לה אוטו ותמיד כשאנחנו נוסעות ביחד, יש שירים מחורבנים ברדיו.

אז איזה שירים עושים לכם את החורף?

אני לא מאמינה שאפילו גוגל הצטרף לשיט הזה, של ט"ו באב והכל.

כלומר, באמת?

איכס.

לצערי הרב, אני מתקשה להתנער מתחושת ההתלהבות הקלה שכן יש לי בשבועיים האחרונים.

הרבה קרה מאז חגיגת האלכוהול עם קריס.

היו הרבה חגיגות אלכוהול נוספות.

וכמובן שהצלחתי לשרוף את עצמי עם סיגריה בסנטר.

מ' ואני נפרדנו לפני כמעט שלושה שבועות.

באופן באמת לא צפוי, הכרתי בחור חדש. הכל קרה די מהר ועכשיו אנחנו יחד.

ואפילו שינינו סטטוס בפייסבוק! (למורת רוחו של מ', כמובן.)

כבחורה אמיתית, אני תוהה אם אני אצליח לחכות עם הצהרת האהבה שלי עד שהוא יגיד את שלו קודם.

בהתחשב בעובדה שזה כמעט החליק לי מהלשון בערך 5 פעמים היום וזה שאני הולכת לשתות תכף, אני מאמינה שלא.

אני דווקא חושבת שהוא יצליח להתמודד עם זה טוב.

קיבלתי לפני יומיים את תוצאות הפסיכומטרי!

והייתי מופתעת לטובה. למדתי יחסית קצת ולא עשיתי קורס.

ועברתי את הציון שקיוויתי אליו.

מבחינתי, אני מרוצה.

עכשיו צריך להחליט מה אני רוצה ללמוד.

זין, לא בא לי על זה.

אני צריכה להפסיק לשמוע את השיר הזה.

אבל הוא כל כך ממכר.

He said "here, here and here", s

He pointed to his heart and mind and ears

אז יצאתי עם קריס לחגוג את סיום הפסיכומטרי.

הושיבו אותנו הרחק מאנשים, כדי שלא נפחיד אף אחד.

מובן מאליו שזה לא עזר ואנשים באו אלינו בכל מקרה!

בזמן שישבנו ודיברנו על עניינים רציניים כמו איפה קריס הולכת לעשות מכינה ולמה דווקא שם,

עבר בחור מהשולחן לידינו, לקח לנו מהצ'יפס והמשיך ללכת!

אחר כך התחילו שירים של יומולדת כמו בדיסקו-קיד (כמובן שקריס לא הכירה הרבה שירים) וקיבלנו שקיות הפתעה!

וצלחות עם במבה וביסלי!

ופיתות עם שוקולד!

לגמרי דיסקו-קיד.

אני חושבת שזה היה השלב שבו הבנים מהשולחן לידינו התחילו לרקוד על הספות ולגשת אלינו.

אחד מהם הציע לקריס נישואין עם כיפלי בצל.

כמובן שהיא הסכימה.

כמובן שהוא שם לה את הכיפלי בצל על האצבע הלא נכונה.

 (בכלל לא פרסומת סמויה.)

אחרי זה היא קיבלה מאחד הבנים האחרים את המחזיק מפתחות שהיה בשקית הפתעה.

אני תוהה מה משך אותם אל קריס.

אה כן, המחשוף שלה.

לא נשארתי לבד לאורך זמן, בחור אחר הביא לי סוכריה על מקל.

ואז עוד אחת.

ואז עוד אחת.

ואז, לא, זהו, היו לו רק שלוש.

אחרי זה הם רקדו על הספות.

המלצרית נראתה כאילו היא רצתה להוריד אותם, אבל לא היה לה כוח לריב.

חוץ מזה, שבשניה שהיא התקרבה אליהם, הם התחילו לרקוד איתה גם.

"אני חושבת שניהלנו שיחה רצינית לפני רגע..."

"אני מסכימה איתך, אבל אני באמת לא זוכרת על זה מה היה........."

ואז היה מקרנה!

והבנים הזמינו אותנו לרקוד.

קריס סירבה.

אני הסכמתי.

מה אכפת לי, מלא זמן לא רקדתי מקרנה.

היה מטורף.

קריס הייתה ממש איכפתית ושאלה אותם למי מהם יש יומולדת 18 היום.

מסתבר שהם כולם בני 19.

הם סיפרו לנו שהם סיימנו שנת שירות והולכים להתגייס.

"אז לאן אתה מתגייס?"

"ל-." (שם של יחידה קרבית כזאת)

"לוחם או עובד רס"ר?"

"אז מה, אתן חברות?"

"אחיות."

מאוד אמין, קריס.

כשהם שאלו מה השם שלה היא ענתה יוליה.

איכשהו הם שמעו לילך.

אז כל הערב, הם קראו לה לילך.

בהמשך לחגיגות הפסיכומטרי, זרמתי איתם בהחלט ורקדתי איתם על הספות.

ואז היה את I'm Sexy and I Know It, של LMFAO.

ונחשו מה קרה, לפני הקטע של ה-wiggle wiggle wiggle woo.

כן.

בהחלט.

אומייגאד.

ועמדתי ליד הבחור הזה בדיוק באותו זמן.

אני מה-זה שמחה שקריס לא צילמה את הבעת הפנים שלי באותו רגע.

בסופו של הערב, קריס קיבלה מספר טלפון של בחור שיש בשולחן אחר לגמרי!

(היא אמרה שהוא הסתכל עליה כל הערב. הגיוני שלא שמתי לב, כי הייתי עסוקה בבחורים ההזויים מהשולחן לידינו.)

בקיצור, היה כיף שיגעון.

והיום אני יוצאת עם אלונצ'ה.

איזה סופ"ש הורס.

הפסיכומטרי הלך טוב ואני אופטימית.

אחרי זה התעצבנתי מסיבות שלא קשורות לשום דבר, חוץ מלעובדה ש-ש' טיפש ואני שונאת אותו.

זה יעבור לי מחר.

כמו חוסר הפיכחות שלי מהיום בערב.

יש לי הרגשה שזה יסתיים בזה שאני עלולה להביך את עצמי בהודעות רנדומליות לאנשים רנדומלים.

אני אצטרך לכבות אותו כשאני אצא. הרבה יותר קשה לי להדליק אותו מחדש כשאני שיכורה.

(זה הגיוני שעישנתי יותר אחרי הפסיכומטרי מאשר לפניו...?)

P.S.

זה הגיוני שאני כותבת שאני הולכת להשתכר תחת כשבפוסט מתחת אני כותבת כמה אני נגד אלכוהול וזה?

P.S. 2

לא חייב להיות היגיון במה שאני אומרת.

אני בחורה.

אני נגד אלכוהול, באמת. אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה איבוד השליטה על עצמי.

עוד אין לי רישיון, אבל אני לא אנהג אחרי שאני אשתה. גם אם זה שוט וודקה או שליש בירה (כי אני לא מסוגלת לשתות חצי בצורה נורמלית, אז אני שותה שליש ומה שנשאר פשוט מתחמם ומתחמם ונהיה בירה מגעילה. שגם אותה אני שותה אחר כך, אבל זה בכלל בכלל לא העניין פה).

זה קצת מזכיר לי קצת את פרדוקס השקרן הפסיכומטרי... (איכ. זו למשל סיבה טובה לשתות.)

בספטמבר היה לחברה מהצבא יומולדת. ווהו! בית ריק ואלכוהול!~

בספירה הכוללת (שנעשתה אחרי ההתפכחות ובעזרתם האדיבה של כל מי שזכר מה ששתיתי) שתיתי חצי בקבוק של סמירנוף אייס, 4 שוטים של וודקה בטעם של וודקה עם טעם לוואי, שליש בירה ויותר מדי שלוקים מבקבוק של קאווה שהסתובב בחצר של הבית.

כן, לא הייתי הבחורה הכי פיכחת בחדר, אבל גם לא הייתי הכי שיכורה.

התנאים שלי ברורים:

אני לא מגיעה להתעלפות.

אני לא מקיאה.

ברגע שהראש מתחיל קצת להסתובב זה הקיו שלי לעצור לרגע, לשבת, לשתות מים, לאכול משהו קטן.

להירגע.

בחצי הדרך להשתכרות שלי, הייתי צריכה להתפכח באופן מיידי בשביל לעזור לחברה היותר-שיכורה שלי.

שהקיאה בתוך ארון.

אני לא יודעת מה היא שתתה, זה היה בתחילת הערב.

מדאיג.

אחרי זה נהניתי יותר ונתקלתי ב-מ' שוב ושוב ושוב באותו ערב.

עד שהגענו לחצר והתמזמזנו שם.

מממ... נוסטלגי.

הבעיה האמיתית היא שאנשים יותר מדי עסוקים ב"לי זה לא יקרה" ו"אני לא כזה".

(אני חושבת שאני גם כזאת, באופן כלשהו)

אבל עובדה שאף פעם לא שכחתי דברים בגלל האלכוהול.

אף פעם לא התעלפתי.

אף פעם לא הקאתי.

כן, אני שמחה וצוהלת בהשפעת אלכוהול, אבל לא עשיתי לעצמי בושות עד עכשיו.

כן, היו לי האנגאוברים (חמרמורות, למרגיזים שביניכם) מטורפים, אבל לא התעוררתי בתוך הקיא של עצמי.

הכל בסוף הוא עניין של מידה. כמו כל דבר.

מה שמזכיר לי את האקס, שלא ממש יודע לחשוב על המידה.

מה שנגמר ביומולדת שבו הוא הקיא מחוץ לאיפה שישבנו.

ואז בדרך, מהחלון של האוטו של אבא שלו.

יומולדת שמח.

מצטערת שאני לא מצליחה למצוא את הכיף בלהקיא את הנשמה.

אוף, ADD מזויין. אני לא מצליחה לשמור על רעיון אחד רציף, חוץ מאלכוהול.

בזמן שהאקס היה משתכר גרוע, מ' משתכר בצורה חמודה ומיידית. יותר ממני.

פעם אחרונה שהוא השתכר הוא היה רכושני וקטנוני ואמר לי שהוא אוהב אותי. וזה היה עוד לפני שהחלטנו שאנחנו מתחילים לקחת את הקשר ברצינות.

אני לא יכולה לכתוב פוסט נורמלי.

טוב, חבל, זה מה יש.

וכי זה מצחיק אותי, אפילו שאני לא אוהבת טקילה.

עסקים כרגיל אני מניחה.

אני והוא רבים פה ושם ומשלימים פה ושם. זה כמו להקשיב ל-Hot 'n' Cold של קייטי פרי בלי הפסקה.

כשאני לא כועסת עליו, זה מצחיק אותי.

בעקבות הריב האחרון הסתפרתי. התחשק לי גם לצבוע לשחור, אבל זה היה בדיוק בשבועות.

אין מספרות פתוחות בשבועות.

זה קצת מוזר, כי סביר להניח שכולם ירצו להסתפר, כי ספירת העומר נגמרה וכל השיער שהם גידלו...

העבודה קצת שוחקת, אבל אני עדיין אוהבת אותה. אני מתחילה לפתח שיגרת בוקר עייפה קצת פחות מבדרך כלל.

לצערי היא כוללת שתי כוסות קפה תוך שעה וחצי.

אני תוהה אם אפשר לחטוף הרעלת קפאין.

בינתיים אני חושבת שאני מפתחת רגישות לחלב.

מה שמזכיר לי שלבי יש יומולדת בשבוע הבא, אז אנחנו נוסעות לספא!

בנס ציונה.

מממ...

בזמן שחיפשתי טיפולי ספא בכל מיני מקומות מפוקפקים נתקלתי בכמה מקומות שמציעים אמבט חלב.

בי חכמה יותר ממני. בטח פספסתי משהו פה.

"בי. אמבט חלב. של פרות? יו נואו, כאלה שעושות מווו?"

מסתבר שאפילו היא לא הייתה בטוחה. "מאיזה אתר שקר הבאת את זה?"

השורה התחתונה היא שלא יכולתי לסיים לשתות את הקפה שלי באותו יום.

אבל הזמנתי לנו תור לספא. הבחורה הרוסיה המטרידה בטלפון אמרה שיש לה בחור ובחורה באותו יום.

הייתי במצב רוח נדיב ואמרתי לבי שהיא יכולה לבחור מי היא רוצה שימשש אותה,

אבל אם אני ו-מ' נריב יום לפני, והבחור המעסה יהיה הוווווווורס, אני לוקחת אותו ולא אכפת לי שיש לבי יומולדת.

(זין, היומולדת שלה יום לפני הספא.)

(ואני משלמת, אז זכותי, ביצ'.)

היא די חסרת אחריות, בי. הלכנו לאכול סושי ביום ראשון ואני הייתי צריכה להביא את הרוטב טריאקי וספייסי מיונז מהדלפק.

ואני הייתי מה-זה שיכורה, כי סיבולת האלכוהול שלי הלכה לאיבוד.

הרטבים הגיעו לשולחן בשלום וגם אני, אבל כשחזרתי הביתה, גיליתי שיש לי רוטב טריאקי על כף הרגל.

אני צריכה להעמיד פנים שאני עובדת.

או משהו.

לא, באמת. יש לי עבודה לעשות.

נראה לי.

אולי אני אכין תה.

אוה, אלוהים. אני אוהבת את אוקיי גו (OK GO). כי הם חמודים.

וכי הקליפ של Here It Goes Again ענק. (אומייגאד, לינק).

בכל אופן, עכשיו אני חולה. שיעול ונזלת ושיט. חולה של אם אני אלך לרופא בבסיס הוא יצחק עליי ויגיד שאני עובדת עליו בשביל גימלים. זין. מי רוצה גימלים? תרשום לי קודאין, דאמיט!

(לא, ברצינות. אני לא רוצה גימלים. יש לי מלא דברים לעשות השבוע בבסיס.)

לעשות (בקרוב):

- לעצב מחדש

- לחזור לנגן

- לבדוק אם יש משהו נגד שיעול בבית

- לסדר את החדר (או שלא)

- לראות את חבר שלי, מתישהו, כשהוא ימצא זמן לחברה החולה שלו

אז במקום לצאת עם החבר'ה מהצבא (אני לא חושבת שהם באמת יצאו. גם ככה לקח לנו שעות להחליט על יום ולא באמת סיכמנו על איפה, חוץ להגיד "תל אביב, אלנבי") או ללכת ליומולדת 19 של חברה שלא ראיתי מאז התיכון (לול, כל כך כיף להתייחס לתיכון כאילו הוא היה לפני שנים), אני יושבת בבית וכותבת. ומשתעלת. *שיעולשיעול* רואים?

משעמם. באמת. אין לי מה לעשות. הייתי צריכה לקחת ספר. דאמיט.

אז... זיוני שכל וסקס מנטלי, הא?

שבת שלום.