לצערי, אני גרה עם ההורים ויש לי בקבוקי וודקה קטנים וחמודים שקיבלתי ליומולדת 18 שלי שמעולם לא שתיתי ועוד אחד שקיבלתי מאלונה, כי הוא נראה מגניב. שתיתי אותו לפני יומיים. ואז לקחתי קלונקס. וואו, איזו מסטולה הייתי אחר כך.
איכשהו, התחלתי לחבב את האלבום האחרון של מכ"ר.
אבל SING זה עדיין שיר מסריח. כולם צריכים להפסיק לאהוב אותו.
לאחרונה, הכל כך כך רנדומאלי ואני רוצה לעשות הרבה דברים בו זמנית, אבל אין לי כוח ואין לי חשק וזה תמיד נגמר בזה שאני נכנסת למיטה ונרדמת, אפילו שישנתי 10 שעות לפני רגע.
ויש לי בעיות בקשר עם פ', שיכולות להיפתר ברגע שננהל שיחת "יחסינו-לפח".
אבל לא בא לי לעשות את זה, אני באמת מחבבת אותו ואני אוהבת להיות איתו.
הבעיה היא כשאני לא איתו.
אוף.
אני רוצה לצאת ולחגוג ולשתות ולהנות מזה שאני בת 21 והחיים לפניי והכל על הזין שאין לי,
אבל אני לא באמת במצב רוח לזה.
אני אף פעם לא במצב רוח לזה.
מה זה השטויות האלה, אני אמורה להיות במצב רוח לזה!
ספטמבר עוד לא התחיל, אבל יכול להיות שאני צריכה להעלות את המינון שלי כבר, כי אני כבר מרגישה שהייעוד שלי הוא לישון עד שאני אמות.
אני נגד אלכוהול, באמת. אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה איבוד השליטה על עצמי.
עוד אין לי רישיון, אבל אני לא אנהג אחרי שאני אשתה. גם אם זה שוט וודקה או שליש בירה (כי אני לא מסוגלת לשתות חצי בצורה נורמלית, אז אני שותה שליש ומה שנשאר פשוט מתחמם ומתחמם ונהיה בירה מגעילה. שגם אותה אני שותה אחר כך, אבל זה בכלל בכלל לא העניין פה).
זה קצת מזכיר לי קצת את פרדוקס השקרן הפסיכומטרי... (איכ. זו למשל סיבה טובה לשתות.)
בספטמבר היה לחברה מהצבא יומולדת. ווהו! בית ריק ואלכוהול!~
בספירה הכוללת (שנעשתה אחרי ההתפכחות ובעזרתם האדיבה של כל מי שזכר מה ששתיתי) שתיתי חצי בקבוק של סמירנוף אייס, 4 שוטים של וודקה בטעם של וודקה עם טעם לוואי, שליש בירה ויותר מדי שלוקים מבקבוק של קאווה שהסתובב בחצר של הבית.
כן, לא הייתי הבחורה הכי פיכחת בחדר, אבל גם לא הייתי הכי שיכורה.
התנאים שלי ברורים:
אני לא מגיעה להתעלפות.
אני לא מקיאה.
ברגע שהראש מתחיל קצת להסתובב זה הקיו שלי לעצור לרגע, לשבת, לשתות מים, לאכול משהו קטן.
להירגע.
בחצי הדרך להשתכרות שלי, הייתי צריכה להתפכח באופן מיידי בשביל לעזור לחברה היותר-שיכורה שלי.
שהקיאה בתוך ארון.
אני לא יודעת מה היא שתתה, זה היה בתחילת הערב.
מדאיג.
אחרי זה נהניתי יותר ונתקלתי ב-מ' שוב ושוב ושוב באותו ערב.
עד שהגענו לחצר והתמזמזנו שם.
מממ... נוסטלגי.
הבעיה האמיתית היא שאנשים יותר מדי עסוקים ב"לי זה לא יקרה" ו"אני לא כזה".
(אני חושבת שאני גם כזאת, באופן כלשהו)
אבל עובדה שאף פעם לא שכחתי דברים בגלל האלכוהול.
אף פעם לא התעלפתי.
אף פעם לא הקאתי.
כן, אני שמחה וצוהלת בהשפעת אלכוהול, אבל לא עשיתי לעצמי בושות עד עכשיו.
כן, היו לי האנגאוברים (חמרמורות, למרגיזים שביניכם) מטורפים, אבל לא התעוררתי בתוך הקיא של עצמי.
הכל בסוף הוא עניין של מידה. כמו כל דבר.
מה שמזכיר לי את האקס, שלא ממש יודע לחשוב על המידה.
מה שנגמר ביומולדת שבו הוא הקיא מחוץ לאיפה שישבנו.
ואז בדרך, מהחלון של האוטו של אבא שלו.
יומולדת שמח.
מצטערת שאני לא מצליחה למצוא את הכיף בלהקיא את הנשמה.
אוף, ADD מזויין. אני לא מצליחה לשמור על רעיון אחד רציף, חוץ מאלכוהול.
בזמן שהאקס היה משתכר גרוע, מ' משתכר בצורה חמודה ומיידית. יותר ממני.
פעם אחרונה שהוא השתכר הוא היה רכושני וקטנוני ואמר לי שהוא אוהב אותי. וזה היה עוד לפני שהחלטנו שאנחנו מתחילים לקחת את הקשר ברצינות.
אתמול הייתי אצל ש' והיה ממש ממש נחמד. וצחוקים כרגיל וסרט והכלב המטורף שלו.
כשהגעתי הביתה המשכתי להציק לו קצת בסמסים, כי זה תמיד כיף לי להסתמס איתו...
בכלל לא ראיתי שזה מגיע, אבל גם כשזה היה מולי, לא הפסקתי לתחקר אותו. כאילו שזה שינה משהו.
אני תוהה לאן ניסיתי להגיע...
אני: דארלינג?
הוא: ?
אני: אתה באמת לא אוהב אותי?
הוא: באמת שאוהב
אני: אז למה אתה כל הזמן אומר שלא?
הוא: שלא יעלה לך לראש?
אני: כן, ממש.
הוא: כן, ממש.
אני: דארלינג?
הוא: ?
אני: אז אתה אוהב אותי? ^.^
הוא: כן
אני: גיי!&%&@#
הוא: אם זה המחיר, שיהיה זה
אני: המחיר של מה?
הוא: של לאהוב אותך
אני: הבנתי למה אתה לא אומר את זה. זה באמת עולה לי לראש.
-שתיקה וירטואלית.-
אני: דארלינג?
הוא: ?
אני: זה לא 'אוהב' כזה של 'הייתי רוצה לצאת איתה' נכון?
הוא: למה?
אני: כי אתה כזה מושי היום. אני לא רגילה לזה.
הוא: זה משנה משהו?
אני: מה?
הוא: הדרך שבה אני אוהב אותך
אני: כן, זה משנה. ואל תשאל למה, כי אין לי תשובה לזה.
הוא: אז איך את יודעת?
אני: אתה שואל הרבה שאלות ולא ענית על מה שאני שאלתי. חצוף.
הוא: כי זה מאוד תלוי.
אני: במה זה תלוי?
הוא: בתשובה שלך.
אני: השאלה של למה זה משנה?
הוא: כן. כי אז אני אצטרך לבחור איך לענות
אני: למה שתצטרך לבחור איך לענות? מה רע בלומר את האמת?
הוא: אין אמת עדיין, עוד לא החלטתי
אני: עדיין לא החלטת מה התשובה לשאלה שלי?
הוא: בדיוק.
אני: ואם אני אגיד למה זה משנה זה ישפיע על התשובה?
הוא: כן.
אני: אתה טיפש.
הוא: למה?
אני: כי זה לא אמור להיות תלוי במשהו שאני אומרת. זו הייתה שאלה שקשורה אליך בלבד.
הוא: אמרתי לך שעוד לא החלטתי. כרגע זה תלוי גם בתחומים אחרים.
אני: תחומים אחרים כמו?
הוא: איך זה ישתלב לי בחיים
אני: אתה טיפש. זו הייתה שאלת כן/לא פשוטה. אתה מנתח את זה יותר מדי.
הוא: אני לא מנתח יותר מדי. נניח שנתחיל לצאת. אין לי ערבים חופשיים בדר"כ. יש מצב שב-2013 או תחילת 2014 אני עובר לחו"ל. בכל מצב אני הרבה בחו"ל ורק אתאמן יותר בארץ. זה לא מצב להחזיק זוגיות.
אני: אתה יודע, בכלל לא דיברתי על זה. שאלתי אם זה 'אוהב' כזה או לא. זה הכל. אתה לגמרי מנתח את זה.
הוא: אי אפשר סתם להחליט כזה דבר. אני עושה תכנון כללי לכל כיוון.
אני: אתה אנליטי מדי. זו הייתה שאלה פשוטה.
הוא: והתשובה גם פשוטה - תלוי.
אני: אתה טיפש. אני הולכת לישון.
הוא: ככה אני.
אוי אלוהים.
לפעמים אני תוהה אם המוח שלי עובד.
מה את עושה, בחורה מטומטמת שכמותך שיש לה כבר חבר??
למה אתה מנסה לסחוט הצהרת אהבה מהידיד שלך?!
(זה נראה כאילו הוא שכח את זה בעצמו. שיש לי חבר. שאנחנו ידידים. שכבר יצאנו פעם וראינו איך זה נגמר.)
אבל הוא פשוט היה מוזר כזה, אתמול, שפשוט הייתי חייבת לשאול.
יש לי דחף הרסני לא ברור. מעניין מה אני מנסה להשיג במעשים הטיפשיים שלי.
והכי מפחיד אותי, זה לאבד אותו. אם אני אמשיך ללחוץ, אני עלולה להכניס את שנינו למצב לא נעים. אני מכירה את עצמי מספיק בשביל לדעת שאם אני אגלה שיש לו משהו אליי, אני אתחרפן ברמות על ולא אוכל להמשיך להחזיק את הקשר הזה. לא לדבר על איך זה יגרום לי להרגיש בקשר עם מ'.
מ'. מה אני בכלל מתעסקת בשטויות האלה בלי לחשוב על מ'? אני באמת טיפשה.
(אני לא אוכל לספר לו על זה. זה נוראי. אני מרגישה כמו בנאדם רע מאוד כרגע.)
את קוראת פה? כי אם כן, אז תגידי לי.
תגידי לי שאת קוראת פה ותגידי לי מה לעשות, כי תמיד ידעת לאזן את הטיפשות שלי, איכשהו, גם שהייתי בטוחה שאני עומדת לרדת מהפסים.
הבחור חי בסרט שצה"ל ישחרר אותו שלושה חודשים לפני תאריך השחרור שלו, בשביל שהוא יוכל ללכת ללמוד.
כשדיברנו בטלפון היום, הוא אמר שאם לא ישחררו אותו מוקדם,
אז אבא שלו יגיש תלונה נגד הצבא.
הא. טוב.
אחותי הלכה לחתונה אתמול וחזרה בלילה כשישנתי.
כמובן שלא אכפת לה שישנתי, היא שמה לי צמידים מסטיק-לייט על הידיים ודחפה לי משהו מנצנץ לפנים.
ואז היא קראה להורים שלי שיבואו לראות שאני זוהרת בחושך.
ואז כולם נעמדו מחוץ לחדר שלי ודיברו על הא ודא.
כאילו אני לא צריכה לקום בחמש בבוקר.
מתישהו, הייתי אצל בר ולאח שלה היה מבחן בספרות.
היו לו שלוש שאלות וכל אחד מאיתנו ענה על שאלה.
קיבלנו 98 במבחן הזה.
אם ככה, איך קיבלתי 70 בבגרות שלי בספרות?
הפסיכומטרי הורג אותי. לחלוטין.
כאילו, מי כותב את החלק המילולי של הבחינה? הם על סמים או משהו?
שאלה לדוגמא:
א. משה אינו מחטט באף.
ב. בקופנגן רוקדים תמיד.
איזו טענה נחוצה עדי להסיק, כי משה רוקד?
1. רק מי שאינו מחטט באף נמצא תמיד בקופנגן.
2. רק מי שנמצא בקופנגן אינו מחטט באף.
3. לא רק מי שנמצא בקופנגן מחטט באף.
4. רק מי שרוקד אינו מחטט באף.
כאילו, באמת?
בנוסף, יש לי יותר מדי שאלות על אוכל.
זה גורם לי לרצות לבשל את הספר.
שיא הגאונות בעבודה:
תיאור הפעולה: -ריק-
דרישה: עפ"י שרטוט
אבל מה אני צריכה לעשות?!?!?
מחזור זה מיותר.
זה הכי וואט דה פאק.
איזו ילדה בת 12 רוצה להיכנס להיריון?
(למרות שכבר היו דברים מעולם.)
אני כל כך עייפה, שאני מעדיפה לבזבז את הזמן שלי בכתיבת פוסטים כאלה.
אני בטוחה שזה מכעיס את הבוסים שלי ><"
אח-של עשה מסיבה ביום שישי האחרון. כמובן שאני והבחור באנו להפריע ולבדוק שהבית עדיין עומד על תילו.
שמעו. הם לא יודעים לשתות.
ואני לא מדברת על אלכוהול, אני מדברת על זה שהרצפה הייתה שחורה ודביקה כשהגענו.
באותה המסיבה, בסביבות חצות, באה מישהי ודפקה על הדלת בטירוף. כמובן שכששאלנו מה קרה היא לא ענתה, אז היינו צריכים לפתוח את הדלת (בעייתי בטירוף, הוא גר בממ"ד, הבחור...).
היא הייתה צריכה דחוף דחוף דחווווווווווווף דאאאאאאאאאאאאאחווווווווווווףףףףףףףףףף
פלסטר.
טוב אחותי.
חבר-של-אח-של: "שמע, אני לא רוצה להעליב אותך או לפגוע בך או שתריב עם אח שלך..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Silent Eyes
