Every hurricane gets its name from a girl like this

אני רוצה לגור לבד,

רק בשביל שיהיה לי מקרר מלא בוודקה ומיצים.

לצערי, אני גרה עם ההורים ויש לי בקבוקי וודקה קטנים וחמודים שקיבלתי ליומולדת 18 שלי שמעולם לא שתיתי ועוד אחד שקיבלתי מאלונה, כי הוא נראה מגניב. שתיתי אותו לפני יומיים. ואז לקחתי קלונקס. וואו, איזו מסטולה הייתי אחר כך.

איכשהו, התחלתי לחבב את האלבום האחרון של מכ"ר.

אבל SING זה עדיין שיר מסריח. כולם צריכים להפסיק לאהוב אותו.

לאחרונה, הכל כך כך רנדומאלי ואני רוצה לעשות הרבה דברים בו זמנית, אבל אין לי כוח ואין לי חשק וזה תמיד נגמר בזה שאני נכנסת למיטה ונרדמת, אפילו שישנתי 10 שעות לפני רגע. 

ויש לי בעיות בקשר עם פ', שיכולות להיפתר ברגע שננהל שיחת "יחסינו-לפח".

אבל לא בא לי לעשות את זה, אני באמת מחבבת אותו ואני אוהבת להיות איתו.

הבעיה היא כשאני לא איתו.

אוף.

אני רוצה לצאת ולחגוג ולשתות ולהנות מזה שאני בת 21 והחיים לפניי והכל על הזין שאין לי,

אבל אני לא באמת במצב רוח לזה.

אני אף פעם לא במצב רוח לזה.

מה זה השטויות האלה, אני אמורה להיות במצב רוח לזה!

ספטמבר עוד לא התחיל, אבל יכול להיות שאני צריכה להעלות את המינון שלי כבר, כי אני כבר מרגישה שהייעוד שלי הוא לישון עד שאני אמות.

לא, באמת, מה זה השטויות האלה?

אוה, פ' מתקשר.

אני אוהבת את הקול שלו.

מממ..

אוף, בא לי לשתות.

אני לא מאמינה שאפילו גוגל הצטרף לשיט הזה, של ט"ו באב והכל.

כלומר, באמת?

איכס.

לצערי הרב, אני מתקשה להתנער מתחושת ההתלהבות הקלה שכן יש לי בשבועיים האחרונים.

הרבה קרה מאז חגיגת האלכוהול עם קריס.

היו הרבה חגיגות אלכוהול נוספות.

וכמובן שהצלחתי לשרוף את עצמי עם סיגריה בסנטר.

מ' ואני נפרדנו לפני כמעט שלושה שבועות.

באופן באמת לא צפוי, הכרתי בחור חדש. הכל קרה די מהר ועכשיו אנחנו יחד.

ואפילו שינינו סטטוס בפייסבוק! (למורת רוחו של מ', כמובן.)

כבחורה אמיתית, אני תוהה אם אני אצליח לחכות עם הצהרת האהבה שלי עד שהוא יגיד את שלו קודם.

בהתחשב בעובדה שזה כמעט החליק לי מהלשון בערך 5 פעמים היום וזה שאני הולכת לשתות תכף, אני מאמינה שלא.

אני דווקא חושבת שהוא יצליח להתמודד עם זה טוב.

קיבלתי לפני יומיים את תוצאות הפסיכומטרי!

והייתי מופתעת לטובה. למדתי יחסית קצת ולא עשיתי קורס.

ועברתי את הציון שקיוויתי אליו.

מבחינתי, אני מרוצה.

עכשיו צריך להחליט מה אני רוצה ללמוד.

זין, לא בא לי על זה.

אני צריכה להפסיק לשמוע את השיר הזה.

אבל הוא כל כך ממכר.

He said "here, here and here", s

He pointed to his heart and mind and ears

אז יצאתי עם קריס לחגוג את סיום הפסיכומטרי.

הושיבו אותנו הרחק מאנשים, כדי שלא נפחיד אף אחד.

מובן מאליו שזה לא עזר ואנשים באו אלינו בכל מקרה!

בזמן שישבנו ודיברנו על עניינים רציניים כמו איפה קריס הולכת לעשות מכינה ולמה דווקא שם,

עבר בחור מהשולחן לידינו, לקח לנו מהצ'יפס והמשיך ללכת!

אחר כך התחילו שירים של יומולדת כמו בדיסקו-קיד (כמובן שקריס לא הכירה הרבה שירים) וקיבלנו שקיות הפתעה!

וצלחות עם במבה וביסלי!

ופיתות עם שוקולד!

לגמרי דיסקו-קיד.

אני חושבת שזה היה השלב שבו הבנים מהשולחן לידינו התחילו לרקוד על הספות ולגשת אלינו.

אחד מהם הציע לקריס נישואין עם כיפלי בצל.

כמובן שהיא הסכימה.

כמובן שהוא שם לה את הכיפלי בצל על האצבע הלא נכונה.

 (בכלל לא פרסומת סמויה.)

אחרי זה היא קיבלה מאחד הבנים האחרים את המחזיק מפתחות שהיה בשקית הפתעה.

אני תוהה מה משך אותם אל קריס.

אה כן, המחשוף שלה.

לא נשארתי לבד לאורך זמן, בחור אחר הביא לי סוכריה על מקל.

ואז עוד אחת.

ואז עוד אחת.

ואז, לא, זהו, היו לו רק שלוש.

אחרי זה הם רקדו על הספות.

המלצרית נראתה כאילו היא רצתה להוריד אותם, אבל לא היה לה כוח לריב.

חוץ מזה, שבשניה שהיא התקרבה אליהם, הם התחילו לרקוד איתה גם.

"אני חושבת שניהלנו שיחה רצינית לפני רגע..."

"אני מסכימה איתך, אבל אני באמת לא זוכרת על זה מה היה........."

ואז היה מקרנה!

והבנים הזמינו אותנו לרקוד.

קריס סירבה.

אני הסכמתי.

מה אכפת לי, מלא זמן לא רקדתי מקרנה.

היה מטורף.

קריס הייתה ממש איכפתית ושאלה אותם למי מהם יש יומולדת 18 היום.

מסתבר שהם כולם בני 19.

הם סיפרו לנו שהם סיימנו שנת שירות והולכים להתגייס.

"אז לאן אתה מתגייס?"

"ל-." (שם של יחידה קרבית כזאת)

"לוחם או עובד רס"ר?"

"אז מה, אתן חברות?"

"אחיות."

מאוד אמין, קריס.

כשהם שאלו מה השם שלה היא ענתה יוליה.

איכשהו הם שמעו לילך.

אז כל הערב, הם קראו לה לילך.

בהמשך לחגיגות הפסיכומטרי, זרמתי איתם בהחלט ורקדתי איתם על הספות.

ואז היה את I'm Sexy and I Know It, של LMFAO.

ונחשו מה קרה, לפני הקטע של ה-wiggle wiggle wiggle woo.

כן.

בהחלט.

אומייגאד.

ועמדתי ליד הבחור הזה בדיוק באותו זמן.

אני מה-זה שמחה שקריס לא צילמה את הבעת הפנים שלי באותו רגע.

בסופו של הערב, קריס קיבלה מספר טלפון של בחור שיש בשולחן אחר לגמרי!

(היא אמרה שהוא הסתכל עליה כל הערב. הגיוני שלא שמתי לב, כי הייתי עסוקה בבחורים ההזויים מהשולחן לידינו.)

בקיצור, היה כיף שיגעון.

והיום אני יוצאת עם אלונצ'ה.

איזה סופ"ש הורס.

אני נגד אלכוהול, באמת. אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה איבוד השליטה על עצמי.

עוד אין לי רישיון, אבל אני לא אנהג אחרי שאני אשתה. גם אם זה שוט וודקה או שליש בירה (כי אני לא מסוגלת לשתות חצי בצורה נורמלית, אז אני שותה שליש ומה שנשאר פשוט מתחמם ומתחמם ונהיה בירה מגעילה. שגם אותה אני שותה אחר כך, אבל זה בכלל בכלל לא העניין פה).

זה קצת מזכיר לי קצת את פרדוקס השקרן הפסיכומטרי... (איכ. זו למשל סיבה טובה לשתות.)

בספטמבר היה לחברה מהצבא יומולדת. ווהו! בית ריק ואלכוהול!~

בספירה הכוללת (שנעשתה אחרי ההתפכחות ובעזרתם האדיבה של כל מי שזכר מה ששתיתי) שתיתי חצי בקבוק של סמירנוף אייס, 4 שוטים של וודקה בטעם של וודקה עם טעם לוואי, שליש בירה ויותר מדי שלוקים מבקבוק של קאווה שהסתובב בחצר של הבית.

כן, לא הייתי הבחורה הכי פיכחת בחדר, אבל גם לא הייתי הכי שיכורה.

התנאים שלי ברורים:

אני לא מגיעה להתעלפות.

אני לא מקיאה.

ברגע שהראש מתחיל קצת להסתובב זה הקיו שלי לעצור לרגע, לשבת, לשתות מים, לאכול משהו קטן.

להירגע.

בחצי הדרך להשתכרות שלי, הייתי צריכה להתפכח באופן מיידי בשביל לעזור לחברה היותר-שיכורה שלי.

שהקיאה בתוך ארון.

אני לא יודעת מה היא שתתה, זה היה בתחילת הערב.

מדאיג.

אחרי זה נהניתי יותר ונתקלתי ב-מ' שוב ושוב ושוב באותו ערב.

עד שהגענו לחצר והתמזמזנו שם.

מממ... נוסטלגי.

הבעיה האמיתית היא שאנשים יותר מדי עסוקים ב"לי זה לא יקרה" ו"אני לא כזה".

(אני חושבת שאני גם כזאת, באופן כלשהו)

אבל עובדה שאף פעם לא שכחתי דברים בגלל האלכוהול.

אף פעם לא התעלפתי.

אף פעם לא הקאתי.

כן, אני שמחה וצוהלת בהשפעת אלכוהול, אבל לא עשיתי לעצמי בושות עד עכשיו.

כן, היו לי האנגאוברים (חמרמורות, למרגיזים שביניכם) מטורפים, אבל לא התעוררתי בתוך הקיא של עצמי.

הכל בסוף הוא עניין של מידה. כמו כל דבר.

מה שמזכיר לי את האקס, שלא ממש יודע לחשוב על המידה.

מה שנגמר ביומולדת שבו הוא הקיא מחוץ לאיפה שישבנו.

ואז בדרך, מהחלון של האוטו של אבא שלו.

יומולדת שמח.

מצטערת שאני לא מצליחה למצוא את הכיף בלהקיא את הנשמה.

אוף, ADD מזויין. אני לא מצליחה לשמור על רעיון אחד רציף, חוץ מאלכוהול.

בזמן שהאקס היה משתכר גרוע, מ' משתכר בצורה חמודה ומיידית. יותר ממני.

פעם אחרונה שהוא השתכר הוא היה רכושני וקטנוני ואמר לי שהוא אוהב אותי. וזה היה עוד לפני שהחלטנו שאנחנו מתחילים לקחת את הקשר ברצינות.

אני לא יכולה לכתוב פוסט נורמלי.

טוב, חבל, זה מה יש.

וכי זה מצחיק אותי, אפילו שאני לא אוהבת טקילה.

אתמול הייתי אצל ש' והיה ממש ממש נחמד. וצחוקים כרגיל וסרט והכלב המטורף שלו.

כשהגעתי הביתה המשכתי להציק לו קצת בסמסים, כי זה תמיד כיף לי להסתמס איתו...

בכלל לא ראיתי שזה מגיע, אבל גם כשזה היה מולי, לא הפסקתי לתחקר אותו. כאילו שזה שינה משהו.

אני תוהה לאן ניסיתי להגיע...

אני: דארלינג?

הוא: ?

אני: אתה באמת לא אוהב אותי?

הוא: באמת שאוהב

אני: אז למה אתה כל הזמן אומר שלא?

הוא: שלא יעלה לך לראש?

אני: כן, ממש.

הוא: כן, ממש.

אני: דארלינג?

הוא: ?

אני: אז אתה אוהב אותי? ^.^

הוא: כן

אני: גיי!&%&@#

הוא: אם זה המחיר, שיהיה זה

אני: המחיר של מה?

הוא: של לאהוב אותך

אני: הבנתי למה אתה לא אומר את זה. זה באמת עולה לי לראש.

-שתיקה וירטואלית.-

אני: דארלינג?

הוא: ?

אני: זה לא 'אוהב' כזה של 'הייתי רוצה לצאת איתה' נכון?

הוא: למה?

אני: כי אתה כזה מושי היום. אני לא רגילה לזה.

הוא: זה משנה משהו?

אני: מה?

הוא: הדרך שבה אני אוהב אותך

אני: כן, זה משנה. ואל תשאל למה, כי אין לי תשובה לזה.

הוא: אז איך את יודעת?

אני: אתה שואל הרבה שאלות ולא ענית על מה שאני שאלתי. חצוף.

הוא: כי זה מאוד תלוי.

אני:  במה זה תלוי?

הוא: בתשובה שלך.

אני: השאלה של למה זה משנה?

הוא: כן. כי אז אני אצטרך לבחור איך לענות

אני: למה שתצטרך לבחור איך לענות? מה רע בלומר את האמת?

הוא: אין אמת עדיין, עוד לא החלטתי

אני: עדיין לא החלטת מה התשובה לשאלה שלי?

הוא: בדיוק.

אני: ואם אני אגיד למה זה משנה זה ישפיע על התשובה?

הוא: כן.

אני: אתה טיפש.

הוא: למה?

אני: כי זה לא אמור להיות תלוי במשהו שאני אומרת. זו הייתה שאלה שקשורה אליך בלבד.

הוא: אמרתי לך שעוד לא החלטתי. כרגע זה תלוי גם בתחומים אחרים.

אני: תחומים אחרים כמו?

הוא: איך זה ישתלב לי בחיים

אני: אתה טיפש. זו הייתה שאלת כן/לא פשוטה. אתה מנתח את זה יותר מדי.

הוא: אני לא מנתח יותר מדי. נניח שנתחיל לצאת. אין לי ערבים חופשיים בדר"כ. יש מצב שב-2013 או תחילת 2014 אני עובר לחו"ל. בכל מצב אני הרבה בחו"ל ורק אתאמן יותר בארץ. זה לא מצב להחזיק זוגיות.

אני: אתה יודע, בכלל לא דיברתי על זה. שאלתי אם זה 'אוהב' כזה או לא. זה הכל. אתה לגמרי מנתח את זה.

הוא: אי אפשר סתם להחליט כזה דבר. אני עושה תכנון כללי לכל כיוון.

אני:  אתה אנליטי מדי. זו הייתה שאלה פשוטה.

הוא: והתשובה גם פשוטה - תלוי.

אני: אתה טיפש. אני הולכת לישון.

הוא: ככה אני.

אוי אלוהים.

לפעמים אני תוהה אם המוח שלי עובד.

מה את עושה, בחורה מטומטמת שכמותך שיש לה כבר חבר??

למה אתה מנסה לסחוט הצהרת אהבה מהידיד שלך?!

(זה נראה כאילו הוא שכח את זה בעצמו. שיש לי חבר. שאנחנו ידידים. שכבר יצאנו פעם וראינו איך זה נגמר.)

אבל הוא פשוט היה מוזר כזה, אתמול, שפשוט הייתי חייבת לשאול.

יש לי דחף הרסני לא ברור. מעניין מה אני מנסה להשיג במעשים הטיפשיים שלי.

והכי מפחיד אותי, זה לאבד אותו. אם אני אמשיך ללחוץ, אני עלולה להכניס את שנינו למצב לא נעים. אני מכירה את עצמי מספיק בשביל לדעת שאם אני אגלה שיש לו משהו אליי, אני אתחרפן ברמות על ולא אוכל להמשיך להחזיק את הקשר הזה. לא לדבר על איך זה יגרום לי להרגיש בקשר עם מ'.

מ'. מה אני בכלל מתעסקת בשטויות האלה בלי לחשוב על מ'? אני באמת טיפשה.

(אני לא אוכל לספר לו על זה. זה נוראי. אני מרגישה כמו בנאדם רע מאוד כרגע.)

את קוראת פה? כי אם כן, אז תגידי לי.

תגידי לי שאת קוראת פה ותגידי לי מה לעשות, כי תמיד ידעת לאזן את הטיפשות שלי, איכשהו, גם שהייתי בטוחה שאני עומדת לרדת מהפסים.