בפרק הקודם:
"נכנסו לבית שלי, כל מה שראיתי היה את נט בוכה, חבר שלה מעודד אותה אבל גם הוא בלחץ ואת קאטי צועקת כמו מטורפת.
היחידי שלא ראיתי היה את בעלה של קאטי.
עמדתי המומה. לא הצלחתי להוציא מילה. אבל דניאל ישר רץ לעזור."
..................................................................................................................................................................
"א נ ס ט ס י ה ! בואי מהר! אין זמן!" דניאל צעק לעברי.
לא יכולתי לזוז. ראיתי את בעלה של קאטי עולה באש. מחזה מחריד.
אני פשוט לא יכלתי לזוז. קפאתי במקום. לפתע שמעתי מבחוץ רעש של אמבולנס, 3 אנשים לבושים בחלוקים לבנים נכנסו הבייתה ועזרו לדניאל לשפוך קערה גדולה של מים על בעלה של קאטי.
לאחר ששפכו עליו את המים, ראיתי רק חלק ממנו כי הם מיהרו לעלות אותו על האמבולנס, אבל כל מה שראיתי עיו זה שחור. כול גופו היה שחור.
קאטי לא הפסיקה לצרוח עד שאיך שהפסיקו את הלהבות והיה אפשר לראות בבירור את מצב בעלה, קאטי התעלפה.
אני, עדיין עמדתי שם, בהלם.
כשהרופאים [או מה שהם לא היו] ראו שגם קאטי התעלפה, הם מיהרו לעלות גם אותה לאמבולנס.
ואז נישארנו רק אני, דניאל, נאטלי ותום, כי לא היה לנו מקום באמבולנס.
תום רץ לתפוס טרמפ לבית החולים. כשהגענו לבית החולים בא אלינו רו]פא שתפס אותנו בכניסה ושאל אותנו למי אנחנו מקורבים מהחולים.
זה היה הדבר הכי נוראי שעברתי בחיים שלי.
כשסיפרנו לו שאנחנו מקורבים לקאטי ובעלה הוא היסתכל עלינו במבט עצוב, מלא רחמים.
כולנו היינו במתח. השתרר שקט של.. של... כמו מין שקט של פחד.
הרופא חשב ולבסוף אמר נו "צר לי לומר לכם את זה כך אבל, זה מה שקרה:" הוא נשם נשימה עמוקה ואמר: "הינה החדשות הטובות: קאטי, בחיים." ירדה לכולנו אבן גדולה מהלב. "והחדשות הרעות הם ש... בעלה של קאטי נפצע קשה, בכוויה מדרגה שלישית, והוא נפטר."
כונו עמדנו שם בהלם. לא יודעים מה לעשות.
לא רצינו לעשות שום דבר אחר חוץ מללכת אל קאטי ולהיות איתה. כל שעה. כל שנייה.
ישר נאטלי שאלה באיזה חדר הי נמצאת אבל הרופא אמר שזה לא הכול. היינו המומים. איזה עוד דברים רעים כבר יכולים לקרות נו ?1 חשבתי.
"קאטי, כפי שידוע לנו הייתה בהריון בזמן השריפה ו.." הוא בא להמשיך את דבריו שנאטלי התחילה לצרוח "לא! רק אל תגיד שקרה משהו לתינוק! לא!" ופרצה בבכי, תום ניחם אותה וחיבק אותה חזק, ובלי ששמתי לב, דניאל חיבק אותי ככה גם.
הרופא המשיך: "לצערי כן. התינוק מת לה בתוך הבטן בגלל שקאטי שאפה עשן. אני מצטער"
לא הפסקנו לצרוח. רק אני הייתי כל הזמן בשקט. לא הוצאתי מילה. דניאל ניגש אלי ושאל אותי אם הכול בסדר. לא הוצאתי מילה. כל הזמן חשבתי על מה שקרה. דניאל החל לצעוק לי "נסטיה?! נננססטטיייההה?! " לא הסתכלתי עליו אפילו. הוא הבין שמשהו לא בסדר אצלי. לפתע , בלי סימן מקדים או משהו שונה, התעלפתי. דניאל תפס אותי מהר ולקח אותי לאחד הרופאים שם. כשהתעוררתי הרגשתי כאב ראש אדיר. הרופא סיפר לי שכתוצאה מההלם שלקיתי בו בזמן השריפה , גם אני שאפתי עשן ובגלל זה התעלפתי.
דניאל ישב לידי התקרב אליי, ליטף לי את הראש ו.......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
(זה עוד בתחילת ההריון)
