ציצ ושמו יפתח
בלוג עם אינטימיות של סטוץ. גם הוא לא יעמוד בציפיות ואחריו תבוא בחילה.
|
| 7/2010
 עוזב את הקן
כבר שלושה שבועות שהיא מקננת אצלי בעציץ שבמרפסת.
אני נורא מרוכז בעצמי - כך שכבר מספר פעמים יצאתי למרפסת, שכחתי שהיא שם והערתי אותה. היא מצידה פתחה באמוק ציפורי ופרחה, כשהיא משאירה מאחוריה 2 ביצים קטנות ולבנות. לא שייכות.
לא עצרתי לחשוב אפילו לרגע שככה בעצם מתחילים חיים. כן עצרתי ותהיתי האם אצל כולם ההורות היא דבר כל כך בודד. היונה היתה ממש שקטה.
יצא לי להשקות עציצים במרפסת, אבל את אלה שחיים - לא כמו זה שהיא בחרה בו. אלה שחיים מכוסים אבק תל אביבי, עם קצת עלים לא בריאים, אבל מראים חוסן ירוק ומחזירים לי את ההשקעה - עם ריבית.
בשלושה שבועות האלה, הספקתי הרבה.
עזבתי מקום עבודה - 5 שנים של שגרה משתנים לפתע.
5 שנים בהן תהיתי האם זה הדבר האמיתי? האם ככה נראים חיי אדם בוגר?
5 שנים של אתגרים, לחץ ודשדוש מתקתק-מפוקפק בתוך אחת ממלכודות הדבש המתוחכמות בעולם.
היה עצוב לעזוב, ולא בגלל הדבש שהושאר מאחור - אלא בגלל הדובים האחרים שכפות ידיהם נתקעו בפנים, והביטו בי בפנים האומרות בכנות - 'היה ממש אחלה!'.
לך תסביר להם שכבר 5 שנים ה"קריירה" שלך היא בעצם עבודה זמנית, ושבאופן פרדוקסלי - החיים שעבורך הם כל כך רציניים מובנים מאליהם ואין סופיים, מורכבים מאוסף של מערכות יחסים קצרות ולא מחייבות שבסופן אתה עוזב, פוחד מתלות ומקבעון שינוון אותך, ומלחיץ את עצמך שמא אתה מפספס את הדבר הבא.
איזו תמימות מפגרת...
גם התחלתי לחפש דירה. היא ואני. אנחנו. "כאן גרים בכיף..."
אורז את החטאים לתוך המזוודה ומשאיר מאחור חיי חברה (שסוף סוף) מפותחים ושגרה (זה רע), ועובר אל ההר לירושלים, עיר הקודש, עיר האנטי חילוניות-רווקות-קרייריסטיות. מחפש חיי זוגיות שקטים ואולי את הדבר הבא שבעולמי הבועתי. מחפש תעסוקה, עניין.
מנסה קצת להמציא את הגלגל מחדש וללכת נגד האינטואיציה שלי, שבעבר הוכחה חזור והוכח כשגוייה - ככזאת שמובילה אותי לבדידות.
זה לא אמור לעבוד ככה, אבל כשהראש מורגל בלחפש את ההפוך על הפוך, ומנסה לחדש, הוא ממציא את ההפוך על הפוך על הפוך... ואין קיצורי דרך!
קצת מחוייבות...! למה מה קרה?
חזרתי מירושלים מסיבוב דירות לא מזמן, לראות רבע גמר מונדיאל - שהפך לשמחתי להיות אבן דרך בקריירה שלי כצופה כדורגל, וגיליתי שהגוזלים מתו.
אולי בגלל שהעציץ עצמו כבר מת,
אולי בגלל חוסר תשומת לב,
ואולי סתם כי אמא לא היתה מוכנה למחוייבות.
ואני נגד הצעדה של גלעד שליט - כי יש אידיאולוגיה דאגה לזולת ופטריוטיות, ויש פופוליזם שמחוזק באופורטוניזם. במבחן התוצאה - אין הרבה הבדל בין משט אלים לעזה, וצעדה שקטה והמונית למשרד ראש הממשלה - שניהם מועילים לחמאס, ויגרמו בעתיד להרג נוסף של חיילים ואזרחים חפים מפשע.
אני בעד שקט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
