חיים נסתרים, מציאות מקבילה בלוג #2. אישי, אמיתי וללא מעצורים. |
| 11/2008
אובססיה? התרגשות? כבר לא אכפת לי, רק שיעבור, שאני אפסיק עם הענין הזה, לחשוב על זה כמעט כל רגע מהיום, לספור ימים ושעות, לתכנן מה אני אלבש, מה אני אעשה, איך אני אראה וכל פרט שאתם יכולים לחשוב עליו, אבל הקטן המיותר ביותר. נעלים, תכשירים, שעון, גרבים, איפור אם בכלל. להעביר אין ספור תסריטים בראש, מה אם זה ומה אם ככה, ואם יהיה ככה, ואם יהיה ככה, ולהיסחף עם זה, ולהגיע לנפטזיות, ודברים הזויים, שהסיכויים שהם יקרו כ"כ קלושים שלהגיד שואפים לאפס זה הרבה. ולפעמים אני נסחפת יותר מידי, ומתכננת עוד, ומתכננת משפטים שאני אגיד. למה, למה בכזאת אוסבביה? אני ממש מרגישה ככה ילדה קטנה לפעמים, שיותר מידי אכפת לה מדבר כ"כ שולי. ואני רק מקווה שהיום ההוא לא יהרס. אני ממש מקווה להשתחרר עד הסוף ולא לשים על אחרים, להנות, ולהצליח לנצל את היום הזה. שיגיע כבר. שיעבור, ולא אכפת לי שזה אומר שעבר כ"כ הרבה מהחיים שלי. והנה, אני עדיין חושבת על זה, מצאתי עכשיו עוד "מה יקרה", עוד סיטואציה. אני חושבת יותר מידי, "לחשוב משמע אני קיים"? ומה עם יותר מידי חשיבה? זה לא מבטל את הקיום, והופך את החיים לפנטזיה מוזרה.
רואים? אני כל הזמן חושבת. אי אפשר ככה. עכשיו אני הולכת לישון, ולחלום על היום ההוא, שרק יגיע כבר.
| |
|