לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיים נסתרים, מציאות מקבילה


בלוג #2. אישי, אמיתי וללא מעצורים.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לא היה לי טוב


לא יודעת למה, הסופ"ש הזה לא היה מוצלח במיוחד,
ואחריו יום כיפור. וזה לא שבכיפור אני סובלת יותר מתמיד,
הרוב כרגיל אצלי, אם כבר רואים יותר חברים.
אבל, הכיפור הזה התבזבז לי, ככה לפחות הרגשתי רוב הזמן,
תוספיו לכל את העובדה שהמחשב התפגר לי במשך רוב הימים האחרונים..
לחזור לצבא, זה לא מושך אותי, למרות שבאמת ובתמים אני נהנת שם.
פשוט, זה יבוא עם הגעה שלי ועם הפגישה עם כולם,
בנתיים, אני לא במצב רוח של שמחה,
והיאוש הזה לא מתאים לי,
כי הייתי בי הרבה אופטימיות בתקופה האחרונה,
ולהתייאש בשלב כזה מוקדם זה ממש נוראי.

אז אני די מקווה יודעת, שברגע שאני אהיה בבסיס ההרגשה תשתפר,
אבל בנתיים, לא כיף לי בכלל.

עד לפעם הבאה,
אני.
נכתב על ידי , 29/9/2009 00:55   בקטגוריות אני, חברים, פסימי, צבא, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ושוב דאון מטורף


אחרי שהרבה זמן לא עדכנתי פה, וקצת חבל.
אני לא יודעת בדיוק מה הסיבה, אבל כנארה שאני מרגישה את הסוף,
ולא רק מבחינת בית ספר, בגרויות והכל,
אלא, מהבחינה שאנשים לא שומרים על קשר.
אני יודעת שתמיד היה לי קשה להחזיק קשרים, אני בעיתית בעניין,
אבל אנשים שאני כן רוצה לשמור איתם על קשר, ומנסה ליזום שיחות, מפגשים ודברים דומים,
ולא משתפים איתי פעולה, אפשר להגיד שזה מעליב,
אני לא מספיק טובה?

זה רק מחזק את החוסר ביטחון ורגשי הנחיתות שלי המקרים האלה,
ואני מנסה להדחיק את הרגשות האלה, ולהתגבר.
וזה עוצר אותי, וזה מתסכל.

אני לפחות מסתכלת על העתיד, על הצבא, בתקווה שאני אכיר שם אנשים טובים,
ואנשים עם חברויות שישארו ליותר זמן..
אני רוצה משהו קבוע בחיים, מישהו, שזה לא משפחה,
שאני אוכל להגיד עליו, כמה אנחנו קרובים.
אני רוצה פעם בחיים שיהיה לי חבר טוב, או חברה הכי טובה..
אני רוצה משהו, משמעותי.
נכתב על ידי , 5/6/2009 23:26   בקטגוריות אני, חברים, התחלה חדשה, משפחה, עצבים, אהבה ויחסים, בית ספר, צבא, שחרור קיטור, פסימי, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Me,Alone ב-6/6/2009 13:36
 



לא נכון


כאילו, זה רק מוסיף על הפוסט הקודם.
אני בשוק, כמעט כל ערך שהיה לו בעיני ירד.
מה זה? אחד אחרי השני אני אגלה שלא נשארו גברים ראויים בעולם?
בחיאת.

אני, 
שקצת מיואשת.
נכתב על ידי , 19/3/2009 01:22   בקטגוריות חברים, עצבים, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Me,Alone ב-19/3/2009 22:26
 



אכזבה [או שלא]


בהמשך לפעם הקודמת, הוא היה פה
והיה ממש כיף ומצחיק.
וכמו שאמרתי פעמים רבות, עכשיו זה אושר
יש מישי אחרת
לא קורה איתה כלום, היא לא מודעת בכלל
ובכל זאת, מבאס לדעת.
למרות שזה היה ידוע מראש..

חוצמזה, החיים מוזרים כהרגלם,
קשה לי ככה, ועם כל מיני אנשים שלא מבינים את ההחלטות שלי.
כמה שגויות שהם יהיו, לפעמים תנו לבנאדם לטעות לבד טוב?
בנתיים, חיים כמה שאפשר,
ופורים מתקרב, אני בשלבי חשביה/הכנה של התחפושת.
נראה מה יצא.

שבוע טוב לכולם
נכתב על ידי , 15/3/2008 21:33   בקטגוריות אני, חברים, אהבה ויחסים, פסימי, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה אפשר?..


די, מספיק!
בבקשה,
אי אפשר עוד.
כמה אני יכולה לסבול?..
אוף, תסכול כ"כ גדול.


נכתב על ידי , 5/3/2008 22:49   בקטגוריות אני, עצבים, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
2,492
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe,Alone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me,Alone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)