בכל הדרכים,מעולם לא אבדה לי דרכנו.

אפשר להגיד שמתחילת השנה לא עבר כ"כ הרבה זמן .

השנה בקושי התחילה, ואני כבר באיחור..

אני מגיעה הביתה בסביבות 3-4.. עם ים של שיעורים,

בנוסף לזה אני צריכה לעבוד על פעולות לשנת ההדרכה..

בין הזמן שאני עושה שיעורים, לזמן שאני מכינה פעולות, או סתם חושבת על זה..

יש לי להשליןם שעות שינה שכ"כ חסרות לי, ובמקרים האלו, אני פשוט לא משלימה .

יש לקרוא, לחזור על החומר,הם תמיד דואגים לתת לנו עוד תאריך למבחן הבא,

מזה אני דווקא מרוצה, טוב לי להצליח פתאום..

יש גם חיים בחוץ, שאני כבר הרבה זמן לא יצאתי אלייהם.

צריך לצאת לריצה, אפשר להגיד שזאת היציאה היחידה שלי , והאמת שממנה אני די מרוצה..

ואחרי זה ישר למקלחת, ולישון.

אני הולכת לישון מוקדם, כמו שבחיים לא הלכתי..

ופתאום השנת הדרכה נראית לי קרובה כ"כ, בסך הכל עוד יומיים, ואני לא מעכלת, לא מרגישה מוכנה!

מה פיספסתי כאן? , אני פתאום מוותרת כ"כ מהר על זה..ובו זמנית אני יודעת שאני לא אוותר..

אבל קשה לי.. יש לי כ"כ הרבה לחץ עליי.. ולהזכיר שוב שהשנה בקושי התחילה?

בנוסף לזה הכבדתי על עצמי עוד קצת, ובמחויבות אישית בחרתי מד"א,

שזה הכי הרבה שעות והכי הרבה זמן...

אני כבר לא יודעת על מה עוד לקטר ולהתלונן, אבל פשוט נמאס לי..

פעם ראשונה שהעומס הזה לא מחמיא לי ממש..

דבר אחרון, רק רציתי להגיד תודה למדהימות שדאגו לעשות לי את היומולדת הכי מדהימה.. ( :