"זה שיגע אותי איך שכולם הרגישו בדיוק כמו שאמרו להם שהם צריכים להרגיש"

אני לא חושבת שזה כל כך נכון לחזור לכאן. זאת אומרת, אני כל הזמן חושבת.ומרגישה. וב12 ימים האחרונים אני גם יותר מדי חושבת ומרגישה, והכל בזכוכית מגדלת והכל יותר רגיש וקיצוני. אבל אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב האזרחי, במשרד של המפקד שלי, ולא יכולה ורוצה לכתוב כאן. כי זה כבר כל כך לא רלוונטי. ובאמת שזה יותר נהדר ואמיתי פשוט לדבר. שיש שותפים. ואנשים שמתמודדים עליך ומכילים את כולך. את כולי.

אז כמו שאמרתי בפעם הקודמת, הלגיטימציה להיות כאן היא שיהיה זכר לזה שאני כאן. כדי שב25 ימים האלה אני לא אאבד את זה.