האם באמת קיים המצב ההיפותטי של "סוף טוב"? רוב בני האדם כולל עבדכם הנאמן כמהים לסוף טוב, לשמחה ולסיפוק של כל חלומותיו וצפיותיו של שלו... אך האם מצב זה באמת קם או שזו פשוט אשלייה שהחברה יצרה כיד שתמיד יהיה לך מקום גבוהה יותר לשאוף אליו, להתקדם ולא להפסיק לחפש אחר אותה שלמות.
אך אולי יכול להיות שכבר הגענו לאותו מצב של "סוף טוב" ופשוט לא הרגשנו כי התת-מודע שלנו ממשיך לדחוף אותנו קדימה ולרצות יותר.יצור שלא יכול לבוא על סיפוקו יגווע נפשית ופיזית בחיפושו הלא נגמר. התת-מודע שלנו פשוט מחליף בכל רגע את מרכיבי "הסוף הטוב" או משפר אותם, וכך נוצרת האשליה שלעולם לא הגענו לאותו מצב היפותטי.
ולי אין שמץ של מושג מי מתעתע בי, תת-המודע או החברה...
אולי אני כבר עכשיו באותו מצב של סוף טוב? תת-מודע/ חברה ארור/ה....
זה לא שאני לבד
אין אף אחד
אין אף אחד
זה לא שאני מודאג
כולם דומים
אצלי ביד
גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי
גם אם לא הייתי בכלל
הבוקר יבוא
העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח
זה לא שאני מודאג
כולם דומים אצלי ביד
זה לא שאני לבד
אין אף אחד
אין אף אחד
גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי
גם אם לא הייתי בכלל
הבוקר יבוא
העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח
זה לא שאני לבד
אין אף אחד
אין אף אחד
זה לא
אם תשאלו אותי העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח (אם תשאלו אותי)
אני אחלום לנצח (אם תשאלו אותי)
אולי אחלום לנצח (אם תשאלו אותי)
אני אחלום לנצח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: