אז ככה.. אמא שלי באה אלי ביציאה שהיא רוצה שאני ואחותי נעבור לבצפר פרטי בהרצליה.
בהתחלה אמרתי ככלכך לא. אחר כך היא שיכנעה אותי, ואחרי יומיים הלכנו לעשות שם מבחני קבלה.
אתמול הודיעו לי שהתקבלתי, ואחותי לא ממש..
אבל הנקודה היא, שכל אחד שאמרתי לו שהתקבלתי, היה כלכך מבואס שאני עוברת בצפר, וחוץ מהעובדה שאף אחד לא אמר לי מזל טוב או משו כזה XD לא הבנתי למה אני לא עצובה, או עצבנית, או מבואסת מהעובדה שני עוברת בצפר, אנלא יהיה עם חברות שלי יותר, ואין מצב שנשמור על הקשר שלנו כמו שהוא עכשיו. הרבה גם גרמו לי לרצות להישאר בבצפר. [אאהמ חגי.] אבל אני כלכך ניסיתי לשכנע את עצמי שאני ישמור איתם על קשר, וימשיך להיות חברה הכי טובה שלהם וכל החרא הזה.
אבל כל זה זה סתם שיכנעתי את עצמי, כי בתכלס ברור לי שלהם יהיו חברות חדשות, וגמלי, וזה ממש לא יהיה אותו דבר.
ואני עדיין לא עצובה XD ואני יודעת שאף אחד לא הולך להיפגע כי כל אחד יודע בדיוק כמה אני אוהבת אותו.
ואולי פשוט עוד לא קלטתי מה הולך לקרות כשאני יעבור בצפר, ויהיו לי חיים חדשים עם אנשים חדשים, ואולי אני רוצה אתזה ואולי אני לא XD אני עדיין לא יודעת. אבל אני בטוח הולכת לבכות בסוף בצפר, או בסוף החופש הגדול חח אני כבר רואה אתזה קורה
אבל עד אז באלי שתדעו שאני אוהבת אותכם חח וההרבה (: ואתם הכל, ובלעדיכם כלום [;
דנאל שיר שני שני מיכאלה וחגי . ההבנתם? (((:
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: