לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זו לא סתם אהבה.



כינוי:  מיטל שכותבת.

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

3/2008

פרק 6


איתי: "תגידי עדן.."

אני: "מה?" אמרתי בשקט, ובאדישות.

איתי: "בקשר לנ.. לנשיקה אתמול.. זוכרת?"

אני: "אתה חייב להזכיר?"

איתי: "אני רוצה שתעני לי.."

אני: "נו.." אמרתי בחוסר סבלנות, לא היה לי כוח לשיחות נפש האלה עכשיו.

איתי: "הרגשת משהו?"

אני: "לא"

איתי: "אפילו לא קצת?"

אני: "אפילו לא טיפונת" אמרתי. התחלתי לא לאהוב את השאלה הזאת.

איתי: "טוב, כי...אני כן הרגשתי"

 

אני: "מה? מה הרגשת?" הייתי בשוק, בחיים אף אחד לא אמר לי כזה דבר מרצונו.

תמיד אני הייתי זו ששואלת את השאלות האלה, תמיד הייתי מתעניינת איך הייתי אחרי כל נשיקה.

איתי בא להמשיך לענות, אך פתאום שמענו מישהו קורא לו מאחור, הסתובבנו שנינו ביחד וראינו 2 חברים של איתי.

"אה גבר, מה קורה אחי?" שאל אחד מהם. אחד מהם היה די חתיך, אבל השני נראה כמו ערס מגעיל.

איתי: "אה יוסי, מה אתם עושים פה?" אז לערס הזה קוראים יוסי, אוקי.

יוסי: "שמענו שהכוסית הזאת נפצעה קשה, באנו להביא לה 'ברכה'" הוא אמר וקרץ לאיתי.

הסתכלתי עליו במבט גועלי, איך הוא יכול להגיד כזה דבר? הסתכלתי על איתי שצחק מה'בדיחה' של יוסי, הפרצוף שלי נהיה עצבני ואיתי הפסיק לצחוק ונהיה רציני.

יוסי: "אז מה... לא תכיר לנו את החברה החדשה שלך?" שאל והסתכל עליי, בחן את כל כולי.

איתי: "זא..." , "אני לא חברה שלו", קטעתי את איתי.הוא הסתכל עליי באכזבה והשפיל את מבטו.

יוסי: "אה לא? אז מה את בשבילו?"

אני: "כלום, הוא רצה ללכת לבקר את נסטיה, חברה שלי, אז הוא פגש אותי עכשיו ונדבק אליי, כמו אלוקה"

איתי: "מה?! אוי עדן, באמת, ממש בוגר. את יודעת מה? את יכולה ללכת לבד לחברה שלך, ביי" אמר והתחיל ללכת.

יוסי: "רק שתדעי, את פי אלף יותר שווה מנגה, ביי" הוא לחש לי והתחיל ללכת אחרי איתי, וכך גם החבר השני.

הסתכלתי עליהם מתרחקים ומידי פעם איתי הסתובב לראות איפה אני, ומה איתי. התעצבנתי והתחלתי ללכת

הגעתי לבית החולים והלכתי ל'מזכירות'.

אני: "אמ סליחה?"

המזכירה: "שלום חמודה, מה את צריכה?" פנתה אליי אחת המזכירות שם עם חיוך נחמד.

אני: "אמ... אני רוצה לדעת מה עם נסטיה, בבקשה. היא באה אליכם אתמול אחרי תאונה קשה, אפשר בבקשה לדעת מה קורה?"

המזכירה: "שניה, אני אברר"

אני: "אוקי תודה" אמרתי והמזכירה בדקה במחשב שלה.

המזכירה: "נסטיה, כן. נסטיה במצב לא קל, יש לה שבר חמור מאוד ברגל, יכול להיות שלא תהיה לה רגל"

 

 

נכתב על ידי מיטל שכותבת. , 19/3/2008 16:08  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 5


"תלך" אמרתי פתאום ונעמדתי ליד הדלת בקשיחות.

"מה?" הוא שאל ונהיה מבוהל.

"מה ששמעת, תקום ותלך"

"מה? אבל.. מ.. למה?" הוא התיישב על המיטה והביט בי.

"כי עודד אמר. ביי איתי, תעוף לי מהבית."

"אבל.. עדן.. אני..." הוא קם ותפס לי את היד, הסתכל לי בעיניים במבט מסכן.

"שום עדן ושום אבל, פשוט תלך כבר"

"מה עשיתי?"

"שום דבר, אני אמרתי שעשית משהו? פשוט צ-א ל-י מ-ה-ב-י-ת. אתה קשה הבנה?"

"לא, אבל... אני בסך הכול ניסיתי לעזור לך, לא עשיתי שום דבר רע, עדן נו.. מה יש לך פתאום?"

"אין לי שום דבר, חוץ מזה שהרגע ישנתי עם הבן אדם הכי מסריח ושפל שאני מכירה, בזמן שחברה שלי גוססת בבית חולים. סיבה מספיק טובה?"

"לא! אני ישנתי איתך בסך הכול כי את הרגשת נורא, ואת לא אמרת לי ללכת, את.. את זרמת ו.. אני חשבתי.. אני.. עד.. אני לא.." הוא התחיל לגמגם, ונהיה היה שהוא נורא מבולבל.

"פשוט צא!" צעקתי והצבעתי על הדלת.

הוא הסתכל עליי במבט חסר אונים לזמן מה, ואז התיישב ונעל באיטיות את נעליי הנייק השחורות שלו.

הוא שוב הסתכל עליי, ויצא.

המשכתי להסתכל על אותה נקודה בה עמד איתי לפני שנייה, ואז התחילו לצאת הדמעות.

 

לאחר כמה דקות של בכי נירדמתי, למחרת התעוררתי הסתכלתי על השעון, 12:13.

קמתי מהמיטה באיטיות ומולי היה המחשב, עם הודעה של מסנג'ר אחת. התקרבתי למחשב ופתחתי את ההודעה

איתי- עדן?

בדקתי באיזה שעה הוא שלח את ההודעה, ב12:01, לא מזמן.

אני- מה?

איתי- מה קרה לך אתמול?

אני- כלום..

איתי- נו עדן מה יש לך?

אני- כלום, אני עפה לבדוק מה עם נסטיה, בי

איתי- אני בא איתך

אני- אתה לא

איתי- עדן בבקשה

אני- תתארגן מהר, ביי

איתי- ביי :)

סגרתי את השיחה ונכנסתי להתקלח, כשיצאתי לבשתי מכנסיי טרנינג תכלת וגופייה בצבע לבן, ונעליי ספורט לבנות

ירדתי והכנתי לי טוסט, עליתי ואכלתי אותו למעלה, דיברתי עם כמה ילדים במסנג'ר, הרוב שאלו אותי אם נסטיה בסדר, ומה קרה לה וכו'..

אחרי 10 דקות במחשב שמעתי דפיקות בדלת, ירדתי למטה ופתחתי, זה היה איתי.

איתי: "שלום" חייך.

אני: "שלום, רוצה לשתות? לאכול?"

איתי: "לא, אני למעלה"

הוא עלה ואני לקחתי לי כוס קולה, ועליתי למעלה.

אני: "לוקח לך הרבה זמן להתארגן, אפילו אני התארגנתי יותר מהר ממך"

איתי: "אפילו?"

אני: "כן, אני בת, אני אמורה להתארגן בהמון זמן."

איתי: "חח בטח בטח. אז מתי יוצאים?"

אני: "עכשיו". אמרתי יצאנו מהחדר, לקחתי את הפלאפון שלי וחבילת מסטיקים, מפתחות ושפתון ויצאנו.

נעלתי את הבית והתחלנו ללכת.

איתי: "תגידי עדן.."

אני: "מה?" אמרתי בשקט, ובאדישות.

איתי: "בקשר לנ.. לנשיקה אתמול.. זוכרת?"

אני: "אתה חייב להזכיר?"

איתי: "אני רוצה שתעני לי.."

אני: "נו.." אמרתי בחוסר סבלנות, לא היה לי כוח לשיחות נפש האלה עכשיו.

איתי: "הרגשת משהו?"

אני: "לא"

איתי: "אפילו לא קצת?"

אני: "אפילו לא טיפונת" אמרתי. התחלתי לא לאהוב את השאלה הזאת.

איתי: "טוב, כי...אני כן הרגשתי"

 

-

אני יודעת שאין מתח, ושזה פרק קצר ולא כלכך מעניין, אני פשוט חייבת אבל חיייייבת

לעוף להתכונן למבחן, סוריסוריסורי.

נכתב על ידי מיטל שכותבת. , 17/3/2008 15:34  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





396
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיטל שכותבת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיטל שכותבת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)