אין לי מושג מה יש לי,

"נעלמת". זה מה שכולם אומרים לי.

מן תקופה דכאונית כזאת,

בא לבכות, בא לפרוק.

אבל יש דברים שמשאירים לעצמך כנראה.

אני נכשלת בכל הנסיונות שלי,

היתה לי הזדמנות להוכיח.

ניסיתי בכל הכוח.

"זה לא המקום שלך"

ואללה. אז לי ניראה שכן. אבל איך אני מראה את זה לאחרים?

אני מנסה. באמת שאני מנסה. ואחרי כל פעם מתאכזבת מעצמי, ההורים מתאכזבים.

לוותר? לא מתאים לי.

אבל אולי זה סתם אנרגיות מיותרות?

לא סגורה על עצמי.

נמאס לי.

בא לי להשאר בבית ולא לצאת ממנו.

תנו לי לעבור את השבוע בשלום ואני אגיד תודה.

אה, ובבקשה

שאל תגיבו תגובות מיותרות של "אני אוהב\ת אותך".