והוא יודע בדיוק מה לומר, ואיזו הודעה לשלוח
איך לשדר משיכה ומיניות אבל שאין לחץ וכלום לא בכוח
לשלוף את הארנק בתנועה ג'נטלמנית, לגרום לך להרגיש מרכז הבמה
כשלמעשה את בסך הכל ניצבת שלא תלוהק בהצגה הבאה...
השיח סמי עמוק, פתוח ורגשני, בדיוק במידה
אולי כן הצלחת לחדור את חומת ה-"שובע לא ידע"?
אח"כ אפילו ישנתם ביחד, הוא התכרבל איתך! הוא לא רק "זיין"!
חום ואהבה של"סתם" בן אדם לא נותנים, זה לא יתכן...
אך יום אחד זה מתבהר, כמובן בדרך הקשה
עובר יום אחד מבלי שדיברתם, ואז יומיים, ואז שלושה
וכשאת "נשברת" לבסוף ואי הוודאות אותך מתישה
את שולחת ס.מ.ס....מה קורה? מה נשמע?
המענה שמתקבל הוא לקוני ומעט מרושע.
מענה שמזלזל באינטליגנציה שלך, אבל העיקר שהוא נמנע מלהתעמת-
"מה שלומך? אני חולה, הפלאפון שלי מת...."
למה הוא לא כנה אתך, לפחות בסוף, אם לא מההתחלה?
מפסיק, את הגבר שהעמיד פנים כל כך טוב שהוא, לשחק אותה?
לובש אכפתיות אמתית, אמפתיה ורגישות,
ברגע בו החליט שרוצה לעבור הלאה בנחישות?
הוא מתרץ את זה ב"לא רוצה לפגוע", "השיחה הזו לא נעימה לאף אחד מאתנו"
אולי הוא באמת מאמין בזה, ש"זו הדרך הטובה ביותר לשנינו"
אבל אמונה היא עיוורת, נוחה בשבילו אך אנוכית לפעמים
ואם הוא יוציא את הראש מהחול יבין לבדך שככה לא מתנהגים -
לסיים יחסים שפיתח אתך פשוט בלי מילים,
להיעלם ולקוות שהרמז יובן ואת עם גזירת הדין תאלצי להשלים
כי הוא את ההחלטה כבר קיבל, מה אכפת לו מה יש לצד השני לומר בעניין?
מה זה משנה מה את צריכה כדי לסגור את הדלת ולהמשיך הלאה מכאן?
תביני, בעולם שלו, עדיף פשוט לשתוק או לשמור על אש קטנה
חלילה להיכנס לשיחה עמוקה שתדרוש ממנו להיות אמתי לדקה
כי ברגע שיעשה זאת, ייחשף פרצופו האמתי ויהיה זה מוכח
שמאחורי הכריזמטיות, השרמנטיות, והחיוך הבלתי מנוצח
מסתתר בסך הכל ילד פחדן, שאלייך מלכתחילה לא באמת רצה להיפתח.
ואולי בעתיד, הלא כלכך רחוק בתקווה
תסתכלי אחורה ותחייכי מהזכרונות הטובים, ההתאהבות, החוויה
מהפרפרים בבטן אותם חשת והאנרגיה הבלתי פוסקת
תדעי שאם הרגשת כך כבר פעם, תבוא בעתיד פעם נוספת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דירה להשכיר.