20.12.16
יגיע הזמן.
זה יהיה יום בהיר,
רגיל, ככל הימים. אני אעסוק בשלי, ובמוחי ירוצו מחשבות כאלו ואחרות על דברים
שבשגרה.
בין לבין אדבר עם בן
הזוג שלי, עם ההורים שלי, אלך לעבודה, אחזור מהעבודה. אתכתב ואעשה צחוקים בקבוצות
הוואצאפ, אבהה בפייסבוק ואתעדכן באינסטגרם.
אלך למכון הכושר, אעשה ריצה. יותר
מאוחר אצא לסידורים ואסתובב קצת בסופר, אחשוב על מה אכין היום לאכול.
אעבור שורה שורה
בסופר, כמו שאני אוהבת, ואסקור את כל המוצרים.
בזווית העין אקלוט את הטחינה שאני
אוהבת ואקח אחת, אניח בעגלה ואמשיך הלאה. ואז בין כל בליל המחשבות של כמה שטחינה
טעימה עם כל דבר, אזכר בשייק טחינה. ופתאום אזכר בך.
יגיע הזמן הזה, בו
אזכר בך. כשזה יקרה, אדע ששכחתי אותך.
יגיע הזמן בו אפסיק
לכתוב לך. זה יקרה כשאשים אותך מאחוריי באמת.
כרגע, יש מאמץ.
המאמץ נובע מרצון כנה
ואמתי להמשיך הלאה- ללא קשר לרצונות שלך, אלא מהבנה שלי שאתה לא מה שאני צריכה
באמת, לא מה שמגיע לי.
כרגע, יש הרבה בלבול.
אהבתי קצת יותר מידי, ונאהבתי קצת
פחות מידי.
ועכשיו יש סיכוי שזה ישתנה, ואעלם מהדפים המדכאים הללו סוף סוף. Wish me luck
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דירה להשכיר.