Billie Jean

אם את בת 16 , אל תקראי את הפוסט הזה.

http://www.youtube.com/watch?v=N0ykm1v9xbU 

האם תהית אי פעם מי הוא "האחד" שלך? האביר על הסוס הלבן, נסיך החלומות, זה שאת תסתכלי עליו ותראי ציפורים שרות ופרחים פורחים?

נסי לחשוב על זה רגע, איך היית רוצה שיראה? גבוה, ממוצע, קטן, שרירי? אולי שחום ואולי אשכנזי? עיניים בהירות? שיער ארוך או קצר? מה באמת חשוב לך שיהיה בו, אולי שיהיה רומנטיקן ויפנק אותך, או אולי כנה ומתחשב?

אני בטוחה שדמיינת כרגע דמות מסוימת. האם זה היה חבר שלך שהופיע שם בדמיון? (כמובן סליחה לכל הרווקות)

אם כן, אז דבר ראשון יפה לך, את פחות מתוסבכת ממני ומעוד כמה אחרות. דבר שני, אל תמשיכי לקרוא גם את.

עכשיו, בהנחה שרובכן עדיין איתי אני אמשיך.

יצא לי לקרוא אתמול כמה מהיומנים הישנים שלי ומתועדת שם תקופה של שנה בערך בה הייתי מאוהבת נואשות בדור, חבר ילדות שלי. לא חסכתי תיאורים על העור הצהבהב-שזוף, השיער באורך המושלם, הצמידים החום והצהוב שהיו לו על היד ואיך הם לא יכלו להתאים יותר לאחר, החיוך הישנוני והביישן וכמובן האישיות המצחיקה, הבוגרת והמעניינת. בחור זהב לנשיקה ראשונה ולאהבה ראשונה. הייתי אז בת 16, בטוחה שלא משנה מה, הוא ואני נעמוד מתחת לחופה יום אחד, כי נועדנו. אם היית שואלת אותי אז, הייתי עונה שהוא האחד ואני בטוחה שהיו יוצאים כמה פרפרים מהבטן שלי תוך כדי כך.

זה לא שינה אז שבפועל היינו בערך חודשיים יחד ואז במשך כל שאר השנה בקושי דיברנו. זה גם לא שינה יותר מידי שהוא לא התקשר, לא דאג לי ובתכלס לא עשה בשבילי כלום.

הוא האחד שלי.

רק עכשיו, בגיל 21, הבנתי באמת מה המשמעות של "16 המתוק", של להיות ילדה-נערה, מאוהבת כמו שאף אחד לא יכול להתאהב, בטוחה שככה זה ימשך לעד.

שבוע שעבר שיחה עם חברה טובה ערערה אותי וגרמה לי לחשוב מחדש על כל זה. יש לי חבר כבר שנה וחצי. בעוד שנתיים או יותר מהיום אולי נישאר יחד ויגיע הרגע הזה, הרגע בו צריך להחליט האם את רוצה לחיות איתו את שארית חייך או לא. ומהמקום שלי, של גיל 21 אחרי שנה וחצי של מערכת יחסים הדבר היחיד שיכולתי להגיד בביטחון הוא שאני לא בטוחה. זה לא לא, אבל זה גם לא כן!.

רוב האנשים באותו מצב יגידו שהם מזדהים ושהם גם לא יודעים, אבל אז אותה ילדונת מאוהבת מגיל 16 יוצאת מתוכי ולוחשת לי: האם זה באמת בסדר? איפה האהבה ההיא, עוצרת הנשימה? שבשבילה את קמה בבוקר ובשבילה את חיה? איפה הביטחון שהיה?

אז, קודם כל טיפ ממני- אל תדברי על זה עם החבר שלך. זה לא עושה טוב.

דבר נוסף שחשוב לי להבהיר לכל הבנות שרוצות לעודד אותי להיפרד ולחפש- אני לא אומרת את זה כי לא טוב לי, או כי אני רוצה להיפרד. אני לא רוצה להיפרד! טוב לי, אני אוהבת את חבר שלי, אני מאושרת עם חבר שלי וכיף לי עם חבר שלי. אבל אני מניחה…טוב, אני מניחה שבת 16 אני כבר לא אהיה, ארצה או לא ארצה.

אחרי שיחה מאירה עם חבר טוב שחזר לפני שנה בערך לחברתו מגיל 16, הבנתי.

האהבה של היום היא אחרת, היא בוגרת. היא כבר חושבת יותר פרקטית, על דברים כמו האם אני מסתדרת איתו? האם אני מרגישה בנוח איתו? האם נוכל לחיות עם המגרעות אחד של השנייה?

אם את בת 16 ועדיין קראת עד לפה, אני בטוחה שאת כועסת עליי. את חושבת שאני רובוט, שאיבדתי את התקווה לאביר על הסוס הלבן.

אבל כשתהיי בת 21 תביני שבימינו אין לכל השדים והרוחות תועלת בסוס לבן!

או יותר ברצינות, את תביני, וכולן יבינו בשלב מסוים כמו שאני הבנתי, שהאהבה משתנית. הניצוץ והפרפרים עדיין קיימים והם צריכים להתקיים, אבל יש גם מעבר לכל אלו, יש דברים אחרים שגם יהיו חשובים בשבילך, כמו האם הוא מוכן לראות איתך קומדיה רומנטית למרות שהוא לא אוהב, או האם הוא מחליף מצעים כל שבוע רק בשבילך?

בתחילה זה נשמע רע, אני יודעת. זה נשמע כמו סדר עדיפויות לקוי וקבוצה של מחשבות עקומות, אבל זה לא, כי בחיים האמיתיים אחרי שהנסיכה זוכה בנסיך שלה אין כתוביות, רק אז מתחיל הסרט האמיתי.