Billie Jean

אתה גורם לי לרצות לכתוב.

לנסות לבטא את תחושת האושר שצפה בי כשאני חושבת עליך. לנצור רגעים שחוויתי איתך, שלא יברחו מזכרוני.

את סוף השבוע שעבר בזכרון ובדירת הסטודיו הקטנה שלנו שם, בנמל קיסריה ובעין הוד. את התערבות הפלפלים, את ההופעה של הangelcy אתמול, את השיחות המצחיקות שלנו על איך האם היינו מי שאנחנו אם היינו חיים בשנות ה-40' ואיך מדרגים סרטים מ-1-10 והאם נקפוץ מהגג אם כולם יקפצו והאם יתנו לך לרוץ במירוץ הנשים ועוד ועוד.

את איך שחיבקת ונישקת אותי ארוכות אתמול כשנפגשנו, חזק ומכל הלב, בפתיחות ובלי היסוסים, וכשציינתי בפניך שאתה "מלא בחיבה היום", השבת: "מה, התגעגעתי אלייך קצת...". ואני אהבתי אותך על זה שאמרת לי את המילים הללו, על זה שהייתי חסרה לך. אהבתי אותך על זה שאתה בעולם שלי, אהבתי אותך על זה שהוכחת לי שאנשים כמוך עוד קיימים. 

הלוואי ותמשיך לאהוב אותי ככה. הלוואי ולא אתן לחששות שלי להבריח אותי ממך, או אותך ממני. הלוואי ותשכנע אותי להירגע, שזה אמיתי.