http://www.youtube.com/watch?v=xLYiIBCN9ec&ob=av2e
שוב חלום. מזעזע, מרטיט, מתסכל ובעיקר- מעציב.
אני ויעל טיילנו בקניון, פתאום ראינו אותך- יושבת על הכיסאות הגבוהים האלו, כמו שיש בפאבים. בהתחלה הייתה לך תסרוקת שונה- עשית דירוג עם פן, השיער שלך היה חלק אבל החיוך האמיתי שלך לא השתנה ולא ירד מהפנים. לא חשבנו על איך לעזעזל חזרת מהמתים, רק ידענו שחזרת ממקום שלא היית אמורה לחזור ממנו.
נזכרתי שלא דיברנו כבר 4 שנים, והחלטתי לבוא ופשוט להתחיל מההתחלה. הגענו, אמרתי לך שהתספורת ממש יפה. קמת וחיבקת אותי, יכולתי להרגיש בידיים שלי את הגוף שלך, אמיתי, פיזי, מוחשי..מציאותי.
זה היה נראה כאילו במשך חודשים רק עמדנו, את מחבקת אותי ואני בוכה ומאושרת בו זמנית, לא מאמינה.
אחר כך טיילנו יחד בקניון, ואז התופעות המוזרות של חלומות התחילו להופיע- השיער שלך חזר להרגלו, שחור וגלי, האצבעות שלך- הערתי לך שהן הרבה יותר קטנות ורכות ממה שהן עכשיו- ובאמצע החלום הבנתי שאני בתוך חלום שלך, ושזה בכלל הדמיון שלך ולא שלי. כאילו הכנסת אותי לחלום שלך, למחשבות שלך.
יעל נעלמה מהחלום ומשהו מוזר קרה- פתאום הרגשתי כאילו שעון חול נהפך ורץ, התחלתי להרגיש לחץ של זמן, כאילו הוא עומד להיגמר וידעתי שזה קשור בך. בחלום נזכרתי בחלום הקודם שהיה לי בו הצלתי אותך מהתאונה אבל בכל זאת מתת, התחלתי להבין שאני בחלום שוב ותוך כדי לא נתתי לעצמי להתעורר, כאילו זה עדיף מהמציאות, כאילו לא משנה אם זה חלום או מציאות אני אעשה הכל כדי שתהיי איתי עוד קצת. באיזשהו שלב הרצתי אותך איתי לקסטרו וסיפרתי לך שיש מבצעים, אבל לפני שהספקנו להגיע לשם הזמן נגמר, החול ירד,
"מה זה? מה קורה לי?" שאלת, ואני הסתכלתי עלייך וראיתי כתם דם נוזל מראשך.
"אוי לא...אוי לא!!! אוי לאאא!!!!" קראתי, לא מאמינה לגורל המר. לאט לאט הפצע גדל, גורם לפצע שבתוכי לגדול עוד יותר. צנחת ואני הרמתי אותך כשאת כבר בלי הכרה,
בום.
התעוררתי, רעדתי כמה זמן במיטה ונרדמתי שוב.
אחר כך כל היום הייתי שם, אכלתי, טיילתי, נסעתי, אבל המחשבות שלי היו בך
אינה.
You were standing in the wake of devastation
And you were waiting on the edge of the unknown
And with the cataclysm raining down
Insides crying "Save me now"
You were there, impossibly alone
?Do you feel cold and lost in desperation
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דירה להשכיר.