עתיד אור הירח

היום, בדיוק לפני שנה, הבלוג הזה נפתח.

אני זוכרת שתמיד זה נראה לי שזה מקום של בכיינים.

תמיד יצא לי לקרוא את הפוסטים של אלו שכל הזמן בוכים על החיים.

לפני כשנה, נכנסתי לתקופה מאוד קשה בחיים שלי, ופשוט התחלתי לכתוב, וגיליתי שהכתיבה מאוד מיקלה עלי.

הצלחתי לשמר במשך שנה שלמה את המהות האמיתית של דבריי, ולא לאבד את כנות הכתיבה, וכלל הדברים שיש לי לומר.

בהתחלה באמת היה לי קשה לכתוב פה דברים אישיים, כי ידעתי שיש אנשים שאני מכירה שמודעים לקיומו של הבלוג,

וחלקם אפילו קוראים בו באופן דיי קבוע.

בעצם, אף פעם לא היה לי אכפת שאנשים ידעו על מה שעובר עלי, או מה שאני חושבת עליהם,

פשוט לא ממש הרגשתי בנוח לספר להם את זה ישירות, לכן כתבתי את זה פה.

למרות שתמיד הובכתי מתי שהם דיברו על זה בניהם בבית ספר. אבל זה לא באמת מפריע לי.

היום אני חושבת שהבלוג הזה הוא דבר שהפך לחלק ממני. יש בו הרבה פיסות חיים שהפקדתי בו למשמרת.

אני מודה שעברו במוחי מחשבות על סגירה כמה וכמה פעמים, בגלל שחברים שלי היו מדברים על מה שכתבתי...

אבל היום, אני יכולה להגיד בכנות - אני כאן כדי לדבר. כדי להגיד את הדברים שיש לי לומר, ויש לי מה לומר. 

טוב, האמת שבזכות הבלוג הזה, יצא לי להכיר כמה כותבים מדהימים, עם צורות כתיבה לא פחות מדהימות.

אני מרגישה שבזכותו הצלחתי לראות מעבר לנראה, הצלחתי להבין מעבר למובן, הצלחתי להרגיש מעבר למורגש...
אבל בשורה התחתונה - הצלחתי להשכיל לבחור נכונה באותם דברים שיעשו אותי מאושרת.

ובהזדמנות זו, אני רוצה להודות לכמה אנשים שליוו אותי ואת הבלוג כבר שנה שלמה.

תודה על כל התגובות המחממות והמחזקות.

וכמובן תודה גם על הביקורות, בזכות זה למדתי גם לקבל ביקורות, ולקבל דעות שונות משלי.