איזה יום משונה.
יום ראשון, שמיים קודרים, קור איימים, לדעת שהיום מקבלים תעודות ויש מבחן בהיסטוריה...
בימים כאלה אני בדרך כלל משתדלת לחזור למיטה, או שאני ממש עצבנית כל היום.
אבל הפעם זה היה שונה.
התעוררתי מוקדם, עם חיוך, ככה שהיה לי גם זמן לשתות קפה ולעשן סיגריה....
הגעתי לבצפר, היה מלא בפינת העישון הקבועה.
משום מה, היום לא איחרתי להילה, והיא הייתה ממש גאה בי.
קיבלנו תעודות של סימסטר א'. דווקא לא רע בכלל:
אזרחות - 56
אנגלית - 61
גיאוגרפיה - 56
היסטוריה - 56
חינוך גופני - 80
לשון - 67
מקרא - 68
מתמטיקה - 75
עבודה בקהילה - הלוואי שכולם היו כמוה.
הערכת מחנכת:
ליהי, את אדם נהדר!
כדי שתצליחי בכל המקצועות, את נדרשת להתרכז בלימודים,
לעבודה רצופה ולהשקעה קבועה.
כשאת עושה את כל אלו את זוכה להצלחות.
הילה.
שמחתי מאוד. תעודה ממש טובה בשבילי. באמת שצפיתי לפחות מזה.
ויותר מזה - אבא שמח. ככה שאני בכלל בעננים.
אחר כך מיטול התחילה לדבר איתי. היא סיפרה לי על בחור שהיא נדלקה עליו, וסתם כזה על החיים...
מזה שמחתי שהיא בחרה לדבר דווקא איתי. זה נורא החמיא לי, ובכלל, אני ממש שמחה שהתחברתי אליה.
ניסיתי לייעץ ולהשקיע בה את כל כולי, אני מקווה שבאמת עזרתי לה...
מיד אחר כך היה לנו מבחן בהיסטוריה.
אני מתוודה - לא למדתי אפילו דקה למבחן הזה.
אני באמת, אבל באמת לא יודעת למה - איך שהסתכלתי על התופס של המבחן, רצו לי כבר התשובות בראש.
גולן, המלך הזה, סידר שיהיה לי מבחן בעל פה בשביל הניסיון. וזה ממש עזר לי!
קיבלתי 70! פאקינג 70! זה הציון הכי גבוה שקיבלתי בהיסטוריה משנה שעברה! (לא כולל מבחן שלם שהעתקתי, כן?)
אחרי המבחן הלכנו לאכול, ואז ספיר ואני עשינו שיחת נפש.
היא ישבה וסיפרה לי על כל מה שהאקסית שלה עשתה לה, ואיכשהו היא דיברה על המשפחה שלה.
היא ממש שפכה את הלב ואפילו התחילה לבכות.
ושוב, זה נתן לי מן הרגשת עליונות כזאת... כי הרי כל מה שהיא עוברת עכשיו, אני עברתי לפני 3 שנים...
ו... כשהגעתי הבייתה קיבלתי (סוף סוף!) תשובה מלשכת הגיוס, ואני מוזמנת לראיון אישי.
אני מקווה לטוב......... :)