עתיד אור הירח

אני מרגישה שהוא עבר איתי הכל.

כל השיחות שלנו, הצחוקים, הבכיות, הכיף.

הוא הווה לי דוגמא כל כך הרבה שנים, ובצדק.

וכל פעם אני חכיתי לפעם הבאה שאשמע ממנו.

אני חייבת לו תודה על כל הפעמים שהוא היה שם בשביל להקשיב או לשתוק.

אני בחיים לא אשכח את היום שהכרתי אותו,

רציתי פשוט לחבק אותך כל שנייה מרוב שהקסים אותי,

אבל באמת שלא חשבתי שאי פעם נגיע לרמה כזאת של חברות מדהימה,

אפילו בין המדהימות ביותר שחוויתי.

מפזר כל כך הרבה אהבה ובטחון...

והחיוך שלו שווה חיים שלמים, או שניים...

המילים הקשות שלו, שלפעמים היו במקום, וגרמו לי ללמוד על עצמי דבר או שניים...

הרי אין דבר גרוע יותר מלדעת שאתה מכאיב לעצמך - ולמרות זאת להמשיך במעשיך.

אני חייבת לקחת צעד אחד אחורה.

אבל ברגע שאני מרימה את הרגל,

הרגל השניה לא יציבה מספיק כדי להחזיק אותי במקום, ואני פשוט מדרדרת.

כנראה שתמיד לקחתי אותו כמובן מאילו,

כאילו ידעתי שלא משנה מה, הוא תמיד יהיה שם ואין לי מה לדאוג...

אבל עכשיו כשאין לי אותו, הבנתי כמה הייתי צריכה לשמור עליו,

ואיך זה שרק בשבילו אני מסוגלת להישאר בחיים.

יש חברים של לקחת, ויש חברים של לתת, וכשיש באמת מזל, יש חברים של אמת...