When you were a boy
כשהיית ילד
You had no place inside your parents' world
לא היה לך מקום בעולם של ההורים שלך
You were falling like the leaves
נפלת כמו העלים
From an old and dying tree
מעץ זקן וגוסס
you went to school
הלכת לבית ספר
And but the teachers made you feel a fool
אבל המורים גרמו לך להרגיש טיפש
While the children played with joy
כשהילדים שיחקו בהנאה
You were the one who were avoid
אתה היית האחד שנמנע
Some day you'll find a better place to stay
יום אחד תמצא מקום יותר טוב להיות בו
You never need to feel this way again
אתה בחיים לא תצטרך להרגיש ככה שוב
Again
שוב
Show a smile
תחייך
They'd like to have you in their member's club
הם היו רוצים שתצטרף למועדון החברים שלהם
They'll buy you drinks and tell you lies
הם יקנו לך שתייה וישקרו לך
paper umbrella with some ice
מטרית נייר וקרח
No one cares
לאף אחד לא אכפת
About that fucking pretty face you have
מהפרצוף היפה שלך
And means nothing much this life
אין לזה משמעות בחיים
So find the highest cliff and dive
אז תמצא את הצוק הכי גבוה ותצלול
Some day you'll find a better place to stay
You never need to feel this way again
Again
השיר מתאר בדיוק את התקופה שאני עוברת עכשיו...
ההזנחה בבית, הבעיות בבצפר, המצב החברתי, האובדנות,
ובאיזה שהוא מקום... התקווה.
הבית הראשון,
כל כך מתאר את מה שעובר אצלי בבית.
ההורים כל היום בעבודה, ופשוט לא שמים לב אליי.
לא אכפת להם אם אני אוכלת או שותה, איפה אני, עם מי אני...
כל מה שאכפת להם זה שאני לא אכשל במתמטיקה, שאני לא אכנס להריון ולא אעשן.
והפזמון... התקווה.
אני באמת מקווה שיום אחד אני אמצא מקום יותר טוב,
ושאני בחיים לא אצטרך להרגיש ככה שוב...
הלחן הסגרירי... שילוב מנצח עם המילים הכל כך חזקות האלו.