היה זה רסקולניקוב ב"חטא ועונשו" שאמר כי עלינו להוקיר ולהעריך את הילדים,
כי הם העתיד ותקוות האנושות.
כן, צריך לדרוש מכם - לסדר, לארגן, להכין, להתגייס, ולא לאחר,
אך בסוף אתם מקבלים את התמורה - חברה מגובשת, חיה ונושמת.
עם כתה מסורה כל כך, שעומדת לצדה ולהגנתה בכל עת.
עם קצת השקעה והרבה טיפוח, השדה החלים כי הגנן עבד בלי לנוח.
עם דשן שמלא באהבה ותמיכה, עם קורטוב חברות וקורט הערכה,
השדה הצמיח עצים איתנים ותמירים, ולמרחק התנוססו בראשם אמירים.
12 שנים ארוכות בלי לנוח, עכשיו הגנן היה כבר בטוח,
השדה מוכן לעמוד בתלאות, רעמים וברקים ורוח זלעפות.
י"בניקים יקרים שלנו,
חשבתי איך להתחיל בלי להשמע בנאלית מידי.
כי זה שהייתם קטנים וגדלתם אמרו ויאמרו אחרי.
כן אלו אתם, זר גדול של כשרונות,
שפורחים מידי יום ויפים לתפארת,
שלומדים משקיעים ויודעים להינות,
שעושים את הכל בדרך נהדרת.
לכל דבר טוב יש סוף שמראש הוא נקבע,
מן רגע לא צפוי שחייב להתקיים ויהי מה.
והרגע הזה הגיע עכשיו וזה הזמן לומר שלום,
לנסות אט אט להתגבר על המציאות שנראת כמו חלום.
חייכו כל הזמן - זה הכי יפה לכם...
תלמדו לצחוק, כאילו אין מחר,
ונצלו כל שנייה לפני שיהיה מאוחר.
תהיו אמיתיים לעצמכם, בלי זיופים,
ותעניקו אהבה רק לאלה שגם לכם מעניקים.
אל תפחדו להתאכזב, חלק מההתבגרות הוא ההתמודדות עם הכאב...
תהנו מהחיים כל עוד אפשר, ולמדו היטב לקראת המחר.
מצרפת לכם ברכה להגשמת חלומות,
וכמובן רק בריאות לשנים רבות...
אני גאה בכם.