עתיד אור הירח

אני לא יכולה יותר.

לא יכולה להמשיך לחיות בצורה הזאת של להיות חריגה ויוצאת דופן.

אני קמה בבוקר, ורק מקווה שהערב כבר יגיע,

מפני שאני יודעת מראש שהיום יהיה ככל שאר הימים - משעמם וריק מתוכן.

לדעת שאבא שלי, בשר מבשרי ודם מדמי, שונא אותי. או לפחות מתנהג ככה...

זה בלתי נסבל.

החיים שלי עמוק בבוץ, חסרי תכלית ותועלת.

אני לא מצליחה אפילו לא במשהו אחד שיוצא תחת ידי.

שנתיים לפחות שכל מה שאני עושה, או מנסה לעשות, נכשל.

אין לי לימודים, אין לי חברים, אין לי כסף... מה אני אמורה לעשות עם זה?

כפויית טובה, הא?

בואו נחשוב שוב... האם החיים האלה הם באמת טובה?

האם עצם העובדה שאני כאן, היא דבר חיובי?

וגם שמתי לב שכל החיים שלי מורכבים מתנאים.

אני על תנאי בבית ספר,

אני על תנאי בנעורים,

אני אלך להופעה בתנאי...

אני אקבל את זה בתנאי...

אני אעשה את זה בתנאי...

אני אצא לכנרת בתנאי...