לשם שינוי, השנה החורף לא כל כך עושה לי רע.
אני אפילו דווקא דיי שמחתי לקראת החורף השנה. וזאת הפעם הראשונה שלא נהייתי חולה.
קיבלתי צו ראשון ל9.11, שזה אומר שאת היום הולדת שלי אני הולכת לבלות בלשכת הגיוס.
הייתי צריכה ללכת לבד, אבל אז מלא ילדים מהשכבה דחו\הקדימו את הצו, ועכשיו מסתבר שאנחנו יוצאים משלחת מהשכבה...
הרבה מאוד זמן חכיתי לרגע הזה, אבל אף פעם לא חשבתי באמת במה אני רוצה לשרת.
למרות שתמיד ידעתי שאני אהיה קרבית. עם מדי הגברים, והנשק על הכתף... וואו. חלום חיי.
לאחרונה יצא לי לדבר על זה עם אחותי ואמא, והן אמרו לי שכדאי לי לבדוק באינטרנט כל מיני אופציות,
כי בלשכה ישאלו אותי מה אני רוצה לעשות, והם מאוד מתחשבים בזה.
כבר יומיים אני מחפשת, בודקת, שואלת, מקבלת חוות דעת מכל מיני תפקידים...
אבל מהשהכי הדליק אותי, ונראה לי שאני הכי מתאימה, ויהיה לי הכי טוב - לוחמות עוקץ.
"כשתגיעי ליחידה לא תוכלי שלא להתאהב במקום", מבטיחה סמל רותם פילוסוף, לוחמת ביחידת הכלבנים "עוקץ".
אם להיות כנה לחלוטין, מצידה השני של השפופרת הבטחתה לא זכתה לחשיבות מיוחדת מצידי.
הרי לא חסר חיילים המאוהבים בתפקידם ולגמרי מאמינים כי הוא התפקיד הנחשק ביותר בצה"ל.
רק לאחר ביקור ממושך ביחידת הכלבנים המפורסמת, נחרט המשפט במחי והוענקה לו החשיבות הכול כך ראויה לו.
בדיעבד, מבינים כי אותו משפט בנאלי מסביר בצורה המדויקת ביותר את האווירה הקסומה ב"עוקץ".
בקלות ניתן להתבלבל ולחשוב כי היחידה, המשקיפה לתוך ליבו של יער בן שמן, היא למעשה מחנה קיץ לחובבי כלבים מושבעים. כשנוחתים ביחידה הנוף הראשון אליו נחשפים הוא רחבות ירוקות אדירות, שמשיות ומיטות שיזוף ובניהם מסתובבים חיילים האוחזים בכלבם האישי שלמראית עין נראה מבעית ופראי למדי אך מתגלה כצייתן להפליא.
"רוב הכלבים פה מאוד תוקפנים כלפי זרים",מתוודה פילוסוף,"לכן כבר בגיבוש בודקים בעיקר איך את מגיבה לכלב שנראה לא כל כך ידידותי".
אולם לא כדאי להתבלבל ולחשוב שהתיידדות עם כלב מקפיצה את הבנות אוטומטית ליחידה.
על פי פילוסוף הבעיה האמיתית היא בכלל להגיע מלכתחילה לגיבוש.
על מנת להבחן, לוקחו הבנות סיכון לא קטן "על מנת להגיע לכאן, היה עלי להתגייס כלוחמת קרקל", היא מסבירה
"בסוף הטירונות של קרקל התקיים גיבוש ליחידת עוקץ. כמובן שיש בנות שלא עברו ונשארו להיות לוחמות קרקל.
כיום, השיטה שונתה והמיונים ליחידות עוקץ וקרקל נפרדים".
כן, ידוע לי שזה לא כל כך יפה כמו שזה נשמע... ושזה הולך להיות ממש קשה.
אבל אני מחליטה שאני עושה את זה. במידה ואני אתקבל, כן?
חוץ מזה שאני ידועה כאחת שנכנס לי משהו לראש, אני עושה הכל מהכל כולל הכל כדי לקבל\להגשים אותו. (ממש עקרבית, אה?)
יש מעט מאוד אנשים שהולכים אחרי החלומות שלהם, ואני ממש רוצה להיות אחת מהם.
אני מקווה שתהיה לי ההזדמנות.
בנוסף, אני מקווה שבאמת ילך לי טוב בלשכה, ושזה לא יהרוס לי את היום הולדת.
ביום ראשון אני מפסיקה לעשן, אני כבר כמה ימים עושה כושר (סוג של, אבל לאט לאט נצליח :P), אני משתלדת לאכול בריא,
ואני באמת מנסה לעשות כמעט הכל כדי להצליח.
לאחרונה עברו עליי ימים לא קלים.
מתוך טימטום קל, התקופה והדבר הכי טוב שקרה לי בחיים פשוט נגמר.
פיתחתי אליו מן תלות רגשית.
כשאני עצובה - אני מתקשרת אליו.
כשאני שמחה - אני מתקשרת אליו.
כשאני מתרגשת - אני מתקשרת אליו.
הכל. פשוט הכל.
התרגלתי לראות אותו כל ערב, ועכשיו כשאין לי את זה, זה כל כך חסר וכל כך קשה...
תמיד לקחתי אותו כמובן מאליו, ועכשיו כשאין לי, הבנתי כמה שזה לא היה זה...
וכמה שהייתי רוצה להחזיר את הגלגל אחורה, ולתקן את כל מה שעשיתי לא בסדר. ויש מה לתקן.
ביום ראשון תומר התחתן.
כל כך התרגשתי! אין מילים בכלל לתאר איזו התרגשות!
דיברתי איתו ביום שבת בערב, כדי לאחל לו מזל טוב... ופשוט... התחלתי לבכות.
אין דברים כאלה.
מן הרגע בו נשברת הכוס, שניכם יוצאים למסע,
שמטרתו היחידה - מימוש יום יומי של האהבה.
דרך משותפת בחרתם לשניכם, בחירה אחת ויחידה,
אושר שמתקיים מרצונכם, לימים מלאים באהבה,
לבנות את העתיד, בלי לחשוש מדבר,
לדעת ולהאמין תמיד - שזכיתם אחד בשני לעולם.
פעם בחיים פוגשים אהבת אמת,
ואז רק רוצים רק לתת ולתת .
היום תעמדו שניכם תחת החופה,
מלאים בהתרגשות והאהבה.
לאחר מכן תצעדו לדרך חדשה,
דרך של סבלנות, קשב והבנה.
מה נאחל ליום המאושר בחייכם?
שיהיו לכם חיים מאשרים.
ימים של שמחה ללא דאגות, שנחת זה מזו תוכלו לראות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
