לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

עתיד אור הירח


אתם מוזמנים לקומונה הכי מתוקה וצבעונית בתפוז, הקומונה של הגדולים מכולם: ה ס ו כ ר י ו ת! http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=12770

כינוי:  sanity temporarily

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

12/2008

"עופרת יצוקה"


אז ככה.. עקב המצב הביטחוני באזורינו, רציתי לתת תמונת רקע מהצד הנפגע באמת...

 

ביום שישי האחרון, 26.12, הייתי בהופעה של אביב גפן,

במהלך ההופעה הוא אמר דברים כל כך יפים על שלום, והמילים שלו חדרו אלי הכי עמוק שיש. ברצינות.

אחרי כמה שעות התחילה המלחמה.

ישנתי בתל אביב, הייתי עם אחי. אמא התקשרה אליי ואמרה שניקח אוטובוס לבאר שבע ולא לקיבוץ, כי התחילה פעולה צבאית בעזה.

בהתחלה חשבתי שזה סתם כזה.. כמו כל הזמן...

אז ראינו חדשות, ופשוט הזדעזעתי. אשכרה מלחמה. זה נוראי.

 

עלינו על האוטובוס וכשהגענו לתחנה המרכזית בבאר שבע, פינו אותנו בגלל חפץ חשוד.

 

כבר כמה ימים שהמצב פה מזעזע.

תמיד הייתי בתוך זה, אבל זאת הפעם הראשונה שאני מסתובבת בהרגשה כזאת.

פחדים וחרדות, מחשבות שאין לנו סיכוי, שכולנו נמות.

מכל רעש קטן הלב שלנו מחסיר פעימה, סגורים בתוך מרחבים מוגנים.

פחדים וחרדות של ילדים קטנים זה משהו נוראי, זה מגיע לרמות של הרטבה בלילה, הם לא יכולים להיות רגע אחד לבד,

חייבים שכל הדלתות יהיו פתוחות כל הזמן...

 

יש לי אחות שמשרתת בפיקוד העורף, ואני ממש דואגת לה.

דיברתי איתה אתמול בערב והיא אמרה שהיא בסדר ושאין לי למה לדאוג.

 

היה לי חלום בלילה האחרון, שאני ואחי נמצאים במקלט, ושומעים מלא פיצוצים, ושריקות, ויריות...

ואחרי כמה שעות של שקט אנחנו יוצאים החוצה, ורואים שהכל הרוס. אין כלום.

אין אנשים, אין מבנים, אין עצים, אין ציפורים, אין כלום.

 


עכשיו זה עלינו. אזעקות כל היום..


אני לא רואה פיתרון אחר, ואני באמת מנסה לחפש!

זה שיש אנשים שיושבים להם במרכז,

על כוס קפה שעולה 100 ש"ח ומדסקסים ביניהם על זה שצריך לחכות בסבלנות ולא לעשות כלום...
איך אפשר? איך אפשר להמשיך לחיות ככה?


מצד אחד זה טיפשי לחשוב שאפשר לפתור דברים בכוח, וכשחיים במדינה שעוד מעט יהיה בה רוב ערבי,

ויש אזרחים שגרים במדינה ושורפים את דגל ישראל כי לא נותנים להם זכויות,

אז הדבר האחרון שצריך זה להלחם בהם... כי אנחנו פשוט לא יכולים לחסל את כולם אז בשביל מה לבזבז על זה את הזמן?

מצד שני באמת אין ברירה...

הקם להורגך השכם להורגו, אבל צריך לזכור שאנחנו פועלים נגד ארגון החמאס - שהוא זה שמפציץ אותנו,

ואין צורך לפעול נגד כל הערבים.

אז נכון שזה מכעיס מאוד שהורגים לנו אזרחים, אבל צריך לזכור שאנחנו ממש לא מפחידים אותם בפעלות שצה"ל עושה..
ההתקפות שלנו מחזקות אותם, אחרי שנסיים להפציץ להם את הבתים הם יבואו לפה במלוא הכח ויכנסו באמ אמא של כל המדינה הזאת, התקפה אווירית וקרקעית.

הדרך היחידה להגיע לשלום ולשקט היא דרך הדברות ובו זמנית הגנה על האזרחים שלנו (לפעמים הגנה היא בלחימה).

כולנו מתפללים למען החיילים, שיחזרו הבייתה בשלום.

 


"בום בום, בנג בנג, כך הם מדברים איתנו!
נצעק, נמות, והם לא יקשיבו לנו!"

 

"שלום, שלום - לא מוצאים אותך יותר בשום מקום!"


נכתב על ידי sanity temporarily , 29/12/2008 10:55  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה תמיד אהבה



מילים ולחן: עברי לידר


 

ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב,
חוויות מרגשות, כבר לא פוגשים ברחוב.
בין גשם לגשם ושני גלגלים,
בין אדם קטן - הרגלים גדולים.
אז תשלם בזמן שיהיה רישיון,
לקחת אותה סיבובים מסביב לשעון.
תשמור על החופש שלך,

לא אמרת מילה והיא כבר בלי חלק עליון.

זה תמיד אהבה, וזה תמיד מסובך ונמאס,
פנים אנגליות ומעיל קצת משומש,
ושירים מזכירים לי פנים, שאולי רציתי לשכוח.
בטח קנית ת'תקליט שאהבתי נורא...

אז מרוב התרגשות אני תמיד יכול לישון.
חוויות מרגשות היום מוצאים בעיתון.
תכתבי שהכל סתם קישקושים,
האוכל מגעיל, האנשים יפים,
מסיבות, מסיבות, שכולם על כולם,
הם בטח חשבו שהיינו ביחד,
זה מכאיב כשאני מסתכל,
אכפת לי אחרת לא הייתי שואל.

אם זה תמיד אהבה, אם זה תמיד מסובך ונמאס,
פנים אנגליות ומעיל קצת משומש.
ושירים מזכירים לי פנים שאולי רציתי לשכוח.
בטח קנית ת'תקליט שאהבתי נורא.

אז זה יפני עם סיני, אני תמיד מתבלבל.
וזה חשוב לי אחרת לא הייתי שואל.
הוא פשוט כ"כ מוצא-חן בעיניי,
שרציתי לדעת איך כדאי להתחיל לדבר.
את יודעת שפות אז תגשי
המשולש הזה מנסה להיות אמיתי.
תפסיקי לקרוא ותתחילי לשמוע שירים,
אז אולי תדעי על מה כולם מדברים.


אומרים,

שזה תמיד אהבה, שזה תמיד מסובך ונמאס.
פנים אנגליות ומעיל קצת משומש.
ושירים מזכירים לי פנים שאולי רציתי לשכוח.
בטח קנית ת'תקליט שאהבתי נורא.
שאהבתי נורא...
וזה תמיד אהבה...

נכתב על ידי sanity temporarily , 21/12/2008 19:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וחשבתי שאני אקח את זה ברצינות...


וואו. טוב הרבה מאוד זמן לא הייתי פה, והיה בא לי פתאום חשק עז לעדכן.

סתם כי אני צריכה לפרוק, לא יותר מזה.

 

לפעמים אני שוכבת במיטה ושומעת קולות, שומעת צעדים מהתיקרה, שומעת צרחות ופתאום הכל נהייה לי חשוך.

יש לי מן באסים באוזן וכל מה שאני רוצה לעשות זה להעלם.

מי שלא חווה את זה - אין שום סיכוי בעולם שיבין על מה אני מדברת.

זה סוג של נתק מהעולם שאני לא בדיוק מבינה איפה אני נמצאת ומה קורה איתי וצריכה להסביר לעצמי שאני בתוך החיים עכשיו.

אני חייבת להודות שזה די מלחיץ כשזה קורה.

 

התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כמה שבועות.

אני מרגישה שאני חוזרת 3 שנים אחורה. לכיתה ח'.

חוסר יחס מההורים, וזה גורם לי לעשות שטויות כדי שהתייחסו אליי. כמו שהיה בכיתה ח'.

ככה התחלתי לעשן, בעקבות זה חיררתי לעצמי את כל הפרצוף, התחלתי להסתובב עם החבר'ה "המטאליסטים" וכד'...

 

בקיצור, הפסיכולוגית שלי קצת פסיכית. חחח אבסורדי, לא?

נורא קשה לי להסביר את עצמי, וכשאני מנסה, היא לא ממש מבינה מה אני רוצה מהחיים שלה, 

וממליצה לי בחום אשפוז ממושך במחלקה סגורה. במילים עדינות יותר.

נראה לי שהיא אנורקסית. וכשהיא מסתכלת עליי, היא פותחת את העיניים בצורה מוזרה.

וכמובן שהיא דואגת להזכיר לי אחרי כל משפט שלי שאני לא נורמלית.

את העובדה שאני בנאדם לא נורמלי הבנתי כבר מזמן.

 

 

לאחרונה חוזרות לי הבעיות של המצבי רוח.

זה קורה לי לפחות 3 פעמים ביום, וזה מגיע בצורות קיצוניות שאני לא מצליחה לשלוט בזה.

אני יכולה לצחוק, ומיד אחר כך להתעצבן על משהו - לבכות מרוב עצבים, וזה יכול להגמר באלימות.

דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי, והיא אמרה שיש לי הפרעת אישיות גבולית.

היא הסבירה לי שזאת  פרעה שקיימת אצל הרבה אנשים, בעיקר אצל מתבגרים,

ועל מנת להפוך את זה למחלת נפש, זה צריך להמשך זמן רב, להיות קבועים ובעלי עוצמה.

זה מתאפיין בשינויים קיצוניים במצבי הרוח, הפרעות חרדה, התמכרות לחומרים ממכרים, הפרעות בזהות המינית,

והפרעות קשב וריכוז וכל החרא הזה...

עשיתי את עצמי מבינה מה היא אמרה, וכשחזרתי הבייתה החלטתי לבדוק מה זה לעזאזל הפרעת אישיות. (לפחות זה גבולי)

 

ואלו התוצאות מויקיפדיה:

 

הפרעת אישיות גבולית (personality disorder borderline) היא הפרעה נפשית המאופינת על ידי:

1. מאמצים קיצוניים להמנע מנטישה אמיתית או מדומה.

2. דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין אישיות, הנע בין קצוות של אידאליזציה והפחתת ערך (דבלואציה).

3. דימוי עצמי ותחושת עצמי בלתי יציבה.

4. אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק: בזבזנות, התנהגות מינית, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילה מוגזמת.

5. התנהגות אובדנית או התנהגות של פגיעה עצמית.

6. חוסר יציבות נפשית ושינויים חדים במצב הרוח.

7. תחושת ריקנות כרונית.

8. כעס עז וקושי לשלוט בו.

9. חשיבה פרנואידית או סימפטומים דיסוציאטיביים חמורים.

 

 

בפגישה הקודמת היא לימדה אותי איך להכיר את עצמי, ומהיכרותי הלא ממש ארוכה עם עצמי,

אני יכולה לשייך לעצמי את כל אחד מהמאפיינים האלה...

 

צריך להתחיל להכנס ללחץ?

 

נכתב על ידי sanity temporarily , 15/12/2008 19:35  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , אהבה למוזיקה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsanity temporarily אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על sanity temporarily ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)