Where words fail, music speaks

למה ההרגשה המעיקה הזו?

למה ההרגשה הזו שהניחו לי אבן על הלב, שוב?

למה וכאילו אני עוטה מסיכה נוספת, על כל הקודמות לה?

באמת שאני לא מבינה למה.

טוב לי עם מה שיש לי עכשיו, למרות שאין הרבה.

וגם אם לפעמים כ"כ מתחשק לי להחליף הכל באחר, זה מה שיש.

יש לי חברים שמבינים אותי,

יש לי את השקט הנפשי שלי,

יש לי מה שאני צריכה בשביל להתקיים.

מה עכשיו רע?

ואני יודעת שאני יכולה להפסיק להיות דכאונית.

אני יודעת שגם בי יש את הכח רצון הזה~

כי בתכלס, עד עכשיו הכל היה טוב.

ואולי כל ההרגשות האלו אינן מועקות - אולי הפוך...

רק שהן רבות מדיי, וזה מכביד.

הרבה דברים קורים, טובים ורעים יחד.

אני צריכה שיחזיקו אותי שלא אמעד...

כי הגוף שלי בדרך למטה.

(דאמ, למה אני כ"כ מטומטמת?)

אה כן, עיצוב חדש~

פאק.. ורוד כזה ס.ס

Timbaland - Apologize

ואם סוג המוזיקה מפריע לכם, תשתקו. אני שומעת מה שבא לי בטוב~

וזה בא לי בטוב עכשיו, בערך.