לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל אחד בכל החיים אוכל יותר מ30 טון של מזון:O


and the cookies love me...:)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2009

זה לא תמיד ככה


חופש. אולי אני רגילה להגיד הגיע החופש מהבלאגן בפנימיה אבל בעצם הפעם קיבלתי חופש מהחופש. השבוע הזה לא באמת הולך להיות חופש בשבילי- אלא אם כן אני אתאצל ולא אעשה חצי מהדברים שאני באמת מתכננת לעכשות (כמו תמיד בערך?) .

שמתי לב שעם המוזיקה אתה פשוט מסתכל על העולם בצורה כל כך שונה> כל כך מיוחדת > לשם שינוי.

היום פשוט עמדתי בתחנה איזה חצי שעה והייתי עם אוזיניות. ופשוט ראיתי כל בן אדם עם הצרות שלו. ופשוט יכולתי לראות איך העולם מתנהל מצד. איך שכולם עסוקים בתוך עצמם ולא מתסכלים לצדדים. בפעם הראשונה יכולתי באמת להתבונן עם איך שזה מתנהל מבחוץ. כי כן נאי כל כך רגילה למשפחה הקטנה הזאת בפנימיה ושוכחת שיש משהו מעבר לרכילויות ולימודים.

הרגשתי כאילו אני המלאכית הקטנה שעומדת בצד ושופטת אחד אחד אבל לראשונה לא לרעה- סתם עומדת ומעלה חיוך על הפנים> גם אם סתם.

אז כן היו כמה דברים שפשוט גרמו לי להזדעזע. כמו שכולכם בטח יודעים אני מפחדת מזקנות. כי נתנו להם כמו מין תדמית מפחידה . נראות מסתוריות וכאילו מחביאות מאחורי החיוך חסר השיניים עבר מלא בחרבונים , וזה מה שהם עשו עם החיים שלהם> אז כן זה מפחיד אותי שגם אני אגיע יום אחד למצב הזה.

בקיצור עמדתי לי והתבוננתי בחיים המתנהלים בחוץ. ראיתי זקנה אחת יושבת בתוך אוטובוס ושתי ילדים עם כדור יצאו ממנו ואז זרקו על החלון איפה שהזקנה ישבה כדור והיא כל כך נבהלה, היא הצביעה עליהם עם האצבע וציפיתי שהיא תכעס ותצעק, אבל ראיתי מבט של אכשבה בעיניים שלה, כאילו היא רגילה ליחס הזה , כאילו ציפתה לשבת בשקט ולהגיע הביתה אבל ציפתה לקצת יותר מידי, ומה היא עשתה? היא חייכה. החיוך הזה כל כך לא התאים למצב הזה.

תראו מה זה . כשרק קצת טוב לי אני חייבת לרוץ לבעיות. לי אין בעיות. אני אלך לבעיות של אחרים. איך זה שככה המוח שלנו בנוי? אי אפשר לחיות כשהכל טוב!? לא שלא היה לי אכפת , פשוט אף פעם לא שמתי לב. שזה יותר גרוע.

אז כן כנראה אין כזה דבר מושלם> כי גם כששזה נראה לך מושלם אתה מתעסק בחסר.

עוד דבר שראיתי זה היה שהומלס זקן הלך עם מקל הליכה וראה סיגריה כמעט מלאה שעישנו אותה כבר, והוא רצה להרים אותה, אבל אז כולם פתחו את עיניהם עליו, וכנראה או שלא היה לו כוח להתכופף, או שהתבייש וחשב לעצמו 'אני אחזור כשלא יהיה פה איש' . ראיתי עוד הרבה דברים. ומה שהכי יפה זה שאם לא הייתי עם אוזניות בחיים לא הייתי מגלה כזאת רגישות לדברים. בטח סתם הייתי כועסת וזה היה עובר לי אחרי כמה דקות. המוזיקה הזאת פשוט מוסיפה את הרגש לחיים.

לפעמים אני כל כך יכולה ללמוד מצרות של אחרים, כשאני רואה מישהי שהולכת עם בגדי חורף שקטנים עליה בכמה מידות והילדים שלה כך גם כן אני מבינה שזה כל כך לא במקום שנאי מתבכיינת על זה שאין לי בגדים לחורף ושהמצב הכלכלי שלי חרא. אבל אם אני אסתכל טוב טוב אני פשוט ילדה מפונקת ומפגרת שלא רואה אף אחד חוץ מהמעגל הקרוב שלה. כן זאת אני לא יכולה להסתפק במה שיש לי. ופעם הייתי כל כך שונה. תמיד הסתפקתי במעט ואז קמתי יום אחד וכן זה נשמע לא אמיתי אבל שיניתי את זה ואמרתי שאני לא אמורה להסתפק במעט. שאני אמורנ לשאוף לגבוהה ולקבל את הסיפוקים הענקיים. וכן בהתחלה נהנתי כי לא הייתי רגילה למציאות כזאת שאני מקבלת הרבה ומסתפקת מהרבה, אבל עם הזמן זה הפך למשהו חריג שאי אפשר למנוע. שאני תמיד רוצה עוד.

-

קיבלתי נחנך בפנימיה. בהתחלה כששאלתי מי הוא אמרו לי שהוא יהיה  בעייתי וציפיתי כבר לאיזה פרויקט שייפול עליי. ציפיתי מעצמי להפוך עולמות. כי יש בי את הכוח לשנות.

כשראתי אותו לא הגבתי טוב. היה לי קשה -כי לא לזה ציפיתי- ציפיתי לאיזה זייניק חמוד שיחפור לי ואני לא. ואחרי שהכרתי את הנחנך שלי הבנתי שזה הדבר הכי טוב שרק יכלו לתת לי. טוב מכל הסיסבות משהו מעניין שאני אתחבר אליו. מישהו שאני באמת יעשה איתו משהו וזה יועיל. לי, לו ולפנימיה. רק מכמה מילים שלי איתו פשוט ראיתי את העיניים שלו שזועקות לי.

ואף פעם לא קרה לי דבר כזה. אבל הוא תפס חלק גדול בלב שלי. וגם חלק ניכר במוח שלי. נאי תמיד חושבת אם אני מספיק טובה או שנאי סתם מד"צים מעפנה, אם הוא צריך אותי עכשיו או מה עובר עליו. הוא נהיה חשוב לי.

כשאמרו לי שאני אהיה מד"צית אישית אמרתי לעצמי 'טובנו אני אבקר אותו ככה פעם בשבוע וזהו' אבל זה כל כך לא ככה, מסתבר לי. אני לא באה מתוך מחויבות או מתוך חוק שהציבו לי. אני באה מתוך רצון. והוא גדול.

כן. כן. ווואו באמת כן. באמת נראלי שהתבגרתי. נראלי שהצרות והסיבוכים באמת מיצו אותי מפה ועד לשם. כי אף פעם לא באמת נהנתי כמו שאני נהנת עכשיו. אני כן. אני כן מסוגלת להנות מהשקט הזה. ופעם זה היה שקט מידי. וחיפשתי כל הזדמנות להרעיש . ואז כשבר מצאתי והיה רעש רציתי רק לחזור למצב הקודם ואף פעם לא למדתי. ונראלי שהפעם אני באמת עברתי את הקטע של המשחקים, ועשכיו אני באמת צריכה להעריך את מה שיש לי בידיים ולא לעשות שטויות שאני זאת שאבכה עליהם אחר כך. לדעת שלא סתם זה עדיין אצלי. ואני כן הוכחתי לעצמי שזה כן זה. בקיצור המצב שלי טוב עכשיו ואני נהנת ממה שיש. אנשים תזכרו מה יש לכם ביעיים ותנסו לא להיות פזיזים עם ההחלטות שלכם. תעריכו כל דבר ודבר שניתן לכם. תדעו מה מגיע לכם.

אולי אני עכשיו חושבת שנגמלתי . אבל כמו תמיד זה עניין של זמן ואחרי הכל אני בן אדם ועוד יותר מזה אני דנה.







 

נכתב על ידי לך מפה אתה בכלל D: , 11/12/2009 15:31  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  לך מפה אתה בכלל D:

בת: 29

תמונה




5,230

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללך מפה אתה בכלל D: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לך מפה אתה בכלל D: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)