אחותי הקטנה התקשרה אלי אתמול בחצות (שעה נורמלית בשבילי אבל מאוד לא רגילה בשבילה).
אני: לה שניל בלו בונסואר (הזחל הכחול ערב טוב - הזחל הכחול=השם של הפאב)
אחותי: אדם?
אני: היייי מה נשמע? הכל בסדר? (קצת נלחצתי כי באמת נדיר שהמשפחה מתקשרת כל כך מאוחר).
אחותי:(בגאווה) העיפו אותי מהטיול השנתי!
אני:מה??? למה?
אחותי: כי סרבתי ללכת, אמרתי להם כמו שיעצת לי שאני לא מרגישה טוב ושיש לי מחזור
אני: נו ו...?
אחותי: המנהל צרח עלי שאני שקרנית ושלא מגיע לי טיול והעיף איתי עוד ארבעה שלא רצו ללכת
אני: אפילו שאמרת שאת במחזור?
אחותי: כן! הוא אמר שמחזור זה לא כל כך כואב ושאני סתם עצלנית, מה שנכון אבל הוא לא יכול לדעת את זה!
אחותי: ואז אמרתי לו שההליכות זה סתם משהו שכולם סובלים ממנו ומה שכולם מחכים לו זה להבריז בערב כדי להשתכר ולעשן סמים(מדובר בטיול לאילת של שכבת יב)
אחותי: ואז הוא ממש התפוצץ.
אני:(בגאווה)כל הכבוד לך! עכשיו הרווחת יומיים חופש
אחותי: כן! וסוף סוף אני החנונית עשיתי משהו כמו הדברים שאתה היית עושה
אני: נו טוב....לקחת דוגמא ממני מדי פעם לא יהרוג אותך, אבל אל תגזימי..
אחותי: לא...אני ממילא לא בנויה לזה, אבל היה כיף הפעם.
אני: טוב יש לי לקוחות....לכי לישון כבר...ונשיקות להורים ולחתולים
אחותי:(עדיין מלאה בגאווה) לילה טוב!
אני: לילה טוב כפרה
אחותי: אל תקרא לי ככה חמור
אני: בסדר נשמה
אחותי: חתיכת ערס
אני: ביי
אחותי: ביי
אחחח היא גדלה.....
איזה כיף לשמוע סיפורים כאלה....היא גדלה על סיפורי המופרעות שלי..והייתי חתיכת מופרע והיא תמיד הרגישה שהיא יותר מדי ילדה טובה(מה שנכון נכון)
אבל בזמן האחרון, אמא שלי סיפרה לי, היא תפסה קצת בטחון והתחילה לענות לאנשים שמעצבנים אותה.
כמה שאני גאה.
אדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
