כמעט צהריים...
עדיין לא ישנתי.
אין לי עם מי לדבר פה, אז אני שופך הכל בפוסט.
רבתי עם חברה שלי כשהתכוונו ללכת לישון לפני כמה שעות. רציתי להסביר לה שאני עובר תקופה קשה....אפילו מין משבר... אמרתי לה שבזמן האחרון כשאני לא עושה שטויות(אלכוהול, מסיבות, סמים, סקס) אני ממש אומלל, ורק הסחות דעת קיצוניות מצליחות באופן מאוד זמני לשפר את מצב רוחי.
אמרתי לה גם שאני מרגיש ממש רחוק ממנה בזמן האחרון...
שאנחנו לא מדברים הרבה ושיש לי הרגשה שבפעם הראשונה מזה כמעט שש שנים שאנחנו ביחד...
שהיא לא מבינה אותי בכלל....
היא נעלבה ישר והחלה להתגונן ולהתקיף אותי...
לומר לי שאני מסוגר ומרוחק ושזה לא באשמתה...
ניסיתי להסביר לה שאני לא מתקיף ומאשים, רק מנסה להסביר לה שרע לי ושאני צריך תמיכה....ו
היא המשיכה לתקוף אותי...לומר שגם לה לא בדיוק קל...ואז פשוט נפלט לי....
"אני כבר לא בטוח שאני אוהב אותך"
שנינו לא האמנו שאמרתי את זה.....
והכי גרוע...לא יכלתי לקחת את זה בחזרה.
התכוונתי לזה..
שש שנים לא היה בי צל של ספק....אם ידעתי משהו, ידעתי שהיא אשת חיי...החברה הכי טובה שלי. ובזמן האחרון אני לא מרגיש שהיא החברה הכי טובה שלי יותר...מין חוסר אמפתיה מצידה...הכל כאילו בסדר אבל משהו שונה.
ניסיתי לדבר איתה. היא כבר לא רצתה לשמוע כלום...היא הסתובבה לצד השני של המיטה, מפנה לי את גבה.
אני מרגיש אבוד...שש שנים ופתאום חוסר ודאות מפחיד. וגם אשמה. פגעתי בה...ואפילו אם אני לא אוהב אותה יותר...היא עדיין אחד האנשים היותר טובים שפגשתי בחיי, ולעולם לא אסלח לעצמי.
ואין לי עם מי לדבר. אפילו במסנגר אין אף אחד.. אני מרגיש בודד כמו שלא הרגשתי כבר ממש ממש מזמן.
אדם.
פלייליסט לפוסט:
Lonley Boy / The Sex Pistols
After Dark / Tito & Tarantula
Hurt / Johnny Cash
Hurt / Nine Inch Nails
The Mercy Seat / Nick Cave & The Bad Seeds
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
