אין לי מושג איך להתחיל את הפוסט הזה...
שלא לדבר על איך להמשיך או לסיים אותו.
אבל אנסה.אני חייב לפרוק את זה.
חברה שלי פתחה היום את הפאב, והתקשרה אלי אחרי שעתיים לבקש שאבוא
כי יש עומס, ואכן היה עמוס נורא.
היא היתה במטבח, כי היו כמה הזמנות ואני הגשתי בבר.
כשנרגע מעט נכנסתי למטבח והיא שאלה אותי "אנחנו עדיין ביחד או לא?"
שאלתי אותה למה היא שואלת כאלה שאלות והיא התחילה להטיח בי ים של
האשמות, שאני לא כאן, שאני רע וכך הלאה....הזכרתי לה שאני כבר כמה זמן במצב לא משהו, ושהיא לא תמכה בי כלל, שאנשים שאני מכיר חודשים ספורים תמכו בי יותר ושכבר שנים שאני תומך בה ובדכאונות שלה, והפעם אני לא יודע אם אני מסוגל, כי אפילו את עצמי את בקושי מחזיק...תמיד הייתי החזק, זה שלוקח על עצמו ומקריב...
היא צעקה עלי שאלך...לא ידעתי מה לעשות...חזרתי לבר כי הצטברו לקוחות וכשחזרתי למטבח מצאתי אותה יושבת עם סכין ביד ומנסה לחתוך לעצמה את הורידים.
לקחתי ממנה את הסכין...היא לקחה אחרת ונאבקה שלא אקח אותה שוב, היא היתה בהיסטריה ולא ראיתי מוצא אחר אז סטרתי לה(לא בכוח)היא החזירה לי אחת אפיים, אבל נראה שזה הרגיע אותה קצת.
היא לקחה את המעיל שלה ויצאה.
לא היה לי מושג מה לעשות...הפאב היה מלא כמעט עד אפס מקום.
אטמתי את עצמי לרגש.
ריחפתי במקום אחר והגשתי לאנשים עם חיוך מזוייף על הפנים.
סגרתי בארבע בבוקר וממש בלי רצון חזרתי הביתה.
היא חיכתה לי....אמרתי לה שרע לי ושאני לא יכול לחיות ככה.
היא אמרה לי לעשות מה שבא לי.
אין לי מושג מה לעשות....אין לי כוח לכלום..אני מרגיש מרוקן.
אני לא יכול להשאר פה בדירה הזאת אבל אין לי לאן ללכת.
אני בכלא.
אדם.
פלייליסט:
Hurt / Johnny Cash
I Hung My Head / Johnny Cash
Devils Haircut / Beck
Bombtrack / Rage Against The Machine
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
