את היומיים האחרונים ביליתי אצל סידוני.
נמאס לי מהאווירה העכורה בבית עם החברה, נמאס לי מהכל וכמו שחזרתי בפוסטים הקודמים ממש הייתי צריך חופשה מכל זה. אז יום חמישי היה הראשון במאי, יום חופש פה בצרפת, אז ניצלתי את העובדה שביום שכזה הפאב יהיה די ריק ליום חופש.....
יום חופש ראשון זה שבועות רבים שבהם לא עבר יום שלא ביליתי את חלקו ובדרך כלל את רובו בעבודה בפאב.
סידוני הזמינה אותי עם עוד שני חברים לערב סרטי אימה ליגה ז'(אין על כאלה)אז התכוונתי להגיע אליה קצת קודם כדי שנוכל לדבר....יצא שהגעתי מוקדם מן הצפוי.
ברביעי בערב הפאב היה מפוצץ(בגלל שחמישי היה חופש) וכל החבר'ה היו שם והיה נחמד הם ישבו איתנו על הבר ובין שולחן לשולחן הורדתי איתם כמה טקילות וחיות אחרות...
חברה שלי היתה שם כל הזמן.
הם הזמינו אותה לשבת איתנו אבל היא לא רצתה, רק ישבה במרחק בטוח והחמיצה לי פנים....
בשלב מסויים נמאס לי מזה ושאלתי אותה מה כבר עשיתי הפעם....היא ענתה ששום דבר...
אז אמרתי לה שאם היא כל כך סובלת בפאב למה שלא תלך לנוח קצת בבית והיא התעלמה ממני....פשוט ככה...
אמרתי לעצמי שלא אתן לזה לקלקל את אחד הרגעים הטובים יותר שיהיו לי השבוע, אז חזרתי לבר והמשכנו לקשקש ולשתות.....
כל הזמן הזה הרגשתי את העיניים בגב שלי...
שיט...לא מספיק אווירה כזאת בבית עכשיו גם בעבודה?
לא יכלתי יותר....
לקחתי את סידוני הצידה ושאלתי אם אפשר לבוא אליה עכשיו. הסתלקנו מהפאב לקראת הסגירה.
תפסנו מונית והיינו אצלה בבית חמש דקות לאחר מכן...
.
הרגשתי הקלה עצומה...אני בחופש עד יום שישי בערב....
אני רחוק מהפאב ומהבית...ומהצרות.
ואכן היו לי שלושים ושש שעות של ריחוף על ענני קצף ....פשוט היה כל כך כיף...ראינו סרטים...צחקנו..התפלספנו...
לא רציתי שזה יגמר.
ושכבנו.
כל כך כל כך שכבנו....
אי אפשר לומר על יומיים כאלה שהם קרו בטעות....אולי הפעם הראשונה....אולי אפילו השניה אבל...
אחת עשרה פעמים בשלושים ושש שעות..וזה היה ממש ממש ממש טוב....לעזאזל טוב אפילו לא מתחיל לתאר את מה שזה היה.
ואז הגיע שישי בבוקר....כל כך לא התחשק לי לצאת מהדירה שלה...וגם לה לא. אבל הייתי חייב...החופש נגמר....היו לי קניות לעשות בשביל דוכן השתיה והנרגילות שאני מנהל בפסטיבל שהתחיל הערב...היתה גם הופעה אצלי בפאב שהייתי צריך להרים...היה לי יום עמוס נורא.
סידוני הסיעה אותי לסופר בשביל הקניות.....
אחר כך פרקנו הכל בפאב ושתינו קפה בפאב הריק....
מה אנחנו? ידידים? יזיזים? אוהבים? תהיתי בראשי...אין לי שמץ של מושג...
אבל אני יודע שהזמן שהעברתי איתה היה הטוב ביותר שהיה לי בזמן האחרון...אני יודע שהיא לצידי במאה אחוז ושהיא מבינה אותי.
ישבנו בפאב הריק והסתכלנו אחד לשני בעיניים. והתחבקנו, והתנשקנו ולא רציתי שהיא תלך ולא רציתי ללכת, אבל לא היתה ברירה.
ההופעה בפאב עברה מהר והגיע הזמן לזוז לפסטיבל...
הגעתי לאוניברסיטה(אתר הפסטיבל)באיחור משמעותי...אבל לא נורא זה רק הראשון מבין ששת ימי הפסטיבל...היה חלש למדי....מכרתי כמה נרגילות וקצת מאפים ותה עם נענע....את רוב האנשים שם הכרתי מהפאב וכולם התפלאו לראות אותי שם....לא היה מעניין במיוחד...מחר תהיה לי מן הסתם יותר עבודה שם.
אני לא יודע אם הקטע עם סידוני הוא טעות חיי או תחילת חיים חדשים....
אני חייב לברר את זה ולתקן אם זו היתה טעות, ואם זה אפשרי....ואם זו לא היתה טעות...
אז אני באמת מפחד.
אדם.
פלייליסט לפוסט:
We're Mad / The Toy Dolls
The Days Of Pearly Spencer / David McWilliams
If The Kids Are United / Sham 69
No Sleep Till Brooklyn / The Beasty Boys
Jet Generation / Guitar Wolf יפנים משוגעים
Motto / Judt & Mary עוד יפנים משוגעים
Sick Zip Everywhere / Melt Banana ולגיוון....יפניות פסיכוטיות!
Guitar Wolf
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
