נחתי בלוקסמבורג הבוקר ולקחתי רכבת הביתה.
בלב כבד מאוד חזרתי לצרפת.
שבוע בישראל עזר לי לקבל החלטות, אבל ממש לא הספיק לי.
לא ידעתי אם יהיה לי את הכח לבצע את ההחלטות.
הגעתי הביתה באחת בצהריים והדלת היתה נעולה כנראה עם המפתח מבפנים.
צלצלתי ודפקתי ואין תשובה....חששתי לרעות אבל החלטתי שמוקדם להלחץ אז
הלכתי לאמא של החברה שסיפרה לי שגנבו לה את התיק לפני יומיים ובגלל שהיה
שם מפתח של הבית הם החליפו את המנעול, והיא נתנה לי מפתח.
הטלפון שלה צלצל באותו הרגע והיא אמרה לי שבתה בדרך.
לא רציתי לפגוש אותה עם אמא שלה אז יצאתי לקראתה...
היא פגשה אותי בדמעות...היא חכתה לי בתחנת הרכבת וכנראה שפספסנו אחד את השני בכמה
דקות....גם אני לא עמדתי בלחץ ופרצתי בבכי.
היא רצתה לדעת אם אני עוזב אותה...וכל כך פחדה מהתשובה...ואני פחדתי
לתת לה אותה.
אז הלכנו לטייל ליד המים ונרגענו טיפה....וסיפרתי לה על הפגישות שלי
עם הפסיכולוגית וכל מה שהיא אמרה לי, שהקשר שלנו הפך לעול, שהפכנו ליחידה
אחת וביטלנו כל אחד את עצמו, שאנחנו תלותיים מדי אחד בשני, שהמגורים
והעבודה יחד הרסו לנו את הזוגיות...שאני מרגיש שאיבדתי את עצמי, שאני דועך
ונעלם ושאני חייב להציל את עצמי, שאני חייב להפרד ממנה...שאולי יום אחד
אחרי שאציל את עצמי אוכל לחשוב על להציל את הקשר איתה.אולי.
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, שהיא רואה שאני דועך ושאם אני צריך ללכת
כדי לחיות שוב שאלך לי.
היה לה קשה נורא להגיד את זה אבל היא היתה כנה.
חזרנו הביתה והחלטנו שמחר נלך לחפש לי דירה.
קשה לחזור לפה.קשה נורא.
אבל אני עומד בהחלטה.
אדם.
פלייליסט לפוסט:
Dont Fear The Reaper / Blue Oyster Cult
Children Of The Revolution / T Rex
In The Deathcar / Iggy Pop & Goran Bregovic
Betrayed / The 4 Skins
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
