עשר בבוקר.
לא ישנתי דקה מרוב דאגה.
בשתיים בצהריים אני הולך לבית המשפט לעבודה לצפות במשפט.
המשפט שלי.
הכל התחיל לפני שנתיים וחצי בערך.
שכרנו עובדת חדשה לפאב.היא נראתה נחמדה, לא חכמה במיוחד אבל
כזו שאוהבת לשרת לקוחות ושצריכה עבודה באופן דחוף.
סטפני קוראים לה.
יותר משנה היא עבדה אצלנו כחלק מהצוות, היא הסתברה כבחורה מכפר קטן, ממשפחה
הרוסה ומעט מאוד חינוך, אבל היא רצתה ללמוד, אז לימדתי אותה, על החיים, על פוליטיקה, על מוזיקה, על אוכל ובכלל, קצת אימצנו אותה, חברתי ואני.
היה לה חבר שהתעלל בה, יום אחד היא באה לפאב בדמעות, ביום חופשי שלה, היא בכתה שחבר שלה ניסה לאנוס אותה והרביץ לה, ניחמנו והרגענו אותה ואז הגיע החבר, אבל הוא לא העז להתקרב, הוא פחד ממני.
אז ליווינו אותה לתחנת המשטרה להתלונן עליו, ולקחנו אותה אלינו הביתה לכמה ימים
עד שהכל ירגע.
כל זה בשביל לתאר את מערכת היחסים שלנו איתה.
בחודש אוגוסט החלטנו, חברתי ואני, לטוס לישראל לחופשה, לראות את המשפחה
והחברים ולנוח, אז חילקנו את הימים בין העובדים וטסנו.
כשחזרנו משהו בה השתנה, שמענו מלקוחות שבזמן חופשתנו היא פיתחה בטחון עצמי
מוגזם, חשבה שהיא מחזיקה את הפאב לבדה ושאנחנו בעצם.....מיותרים.
וכשחזרנו שמנו לב שהיא לוקחת לה הרבה הפסקות, מפטפטת עם לקוחות שהיא מכירה בזמן שאחרים מחכים ובעיקר מזניחה את הסדר והנקיון.
הזמנתי אותה לשיחה ושיתפתי אותה בהרגשתי, היא לא הבינה על מה אני מדבר, וזה לא היה משהו בראש שלי, אפילו הלקוחות הבחינו בזה.
אז כנסיון לעודד אותה לעבוד ערכתי לה רשימה של כל העבודות הקטנות שלפעמים
שוחכים שהן בכלל קיימות.
יום אחרי שנתתי לה את הרשימה היא לא הגיעה לעבודה.
יום אחר כך קיבלתי בדואר פתק מחלה מרופא.
ניסיתי לטלפן אליה לראות מה יש לה, ואין תשובה.
כך במשך 45 ימים.
אז קיבלתי מכתב מבית המשפט לעבודה בו היא תובעת ממני עשרים אלף יורו בכל
מיני סעיפים ממוצאים ומוזרים.
נפגעתי עד עמקי נשמתי...הכל נתתי לה! מתנות ליום ההולדת וחג המולד, מקדמות על ימין ועל שמאל, הייתי בוס מבין ומתחשב, היא יכלה לבקש ממני כל דבר...והיא תקעה
לי חתיכת סכין בגב.
נפגעתי, כעסתי, רתחתי.
ויצאתי למלחמה.
לקחתי לי את עורכת הדין לעיניני עבודה הטובה והיקרה ביותר שמצאתי, ביקשתי מכל חברי ולקוחותי לכתוב מכתבים רשמיים המעידים לטובתי.
והיום נפתח המשפט ועמו כל הפצעים.
הרגשת הבגידה העמוקה חזרה....בכיתי מכעס ועצב ותסכול, ועכשיו אני מנסה להתכונן
לישיבה על ספסל בזמן שעורך דין משמיץ אותי לעיני כל.
היום לא יתנו לי לדבר, היום יהיו רק דיוני הפתיחה, התביעה תציג את הקייס ועורכת הדין שלי את הקייס הנגדי.
אני זז להתגלח ולעשות אמבטיה מטהרת.
אדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
