אילני סרק קולם הולך

שלום לכולכם,

חזרתי מנורווגיה ביום חמישי לפנות בוקר, ונפלתי ישר לתוך ארוחות החג ויתר מנהגי ראש השנה (לא, לא הלכתי לבית הספר ביום חמישי. חשבתי על זה, אבל ויתרתי). שנה טובה לכולם!

נורווגיה מדהימה. מכל עבר מקיפים אותך  יערות, נחלים, הרים ופיורדים. הירוק והכחול שולטים, ואפילו הבתים בנויים מעץ  בססגוניות.

הטיסות היו נוראיות, לא היה לי מה לאכול שם, וכאן נגמרים כל הקיטורים שיכולתי ללקט מהטיול המופלא הזה - הנורווגים מקסימים, הגרמנים גם, ואפילו הספרדים היו נחמדים. מתברר שיש דובים בנורווגיה (דובים-דובים! דובים! דובים!), אבל לא על האי שבו התגוררנו. לעומת זאת, ראיתי מוס (ליתר דיוק מוסית. לא היו לה קרניים, אבל היא עדיין הייתה ענקית וחמודה), וגם את הזוהר הצפוני.
הייתה לנו עבודה משעשעת ביותר על דעות קדומות (ובכן, הייתי אמורה לדבר על דעות קדומות בישראל כשיושבים איתי בקבוצה שתי מוסלמיות, לסבית, שתי גרמניות, בלונדינית ומשקפופרית). הנורווגים סיפרו לי שגם הם חושבים שבלונדינים הם טיפשים, מה ששעשע אותי מאוד מכיוון שרוב האנשים שם בלונדיניים...

ומכיוון שטרם התגברתי על העייפות מהטיסה (עברו רק ארבעה ימים...) ומחר עליי לפקוד את בית הספר בשעה מוקדמת-מדי כלשהי (לכל הרוחות! עכשיו נזכרתי שיש לי מחר שעת אפס! אוי ואבוי. אין איזה חוק נגד זה? טוב, זה נושא גדול מכדי "להידון" בסוגריים בסוף הרשומה), אני אפרד מכם עכשיו.