ילדה אחת נגשה אלי היום ונתנה לי מכתב.
פתחתי אותו,היה כתוב שם משהו מאנונימי.
בכתב של בת.
חברה שלי שאלה אותה למה זה בכתב הזה והיא אמרה שבקשו ממנה לכתוב את זה.
ילדה אחת מהשכבה ראתה כמה בנות כותבות משהו על דף שדי דומה למכתב ששלחו לי.
אני כל כך מבולבלת.
למה אני לעזאזל שוב פעם מפתחת תקוות?
טוב,לא פתחתי אותם.
הם באו לבד.
אני מספרת על זה לידיד שלי עכשיו.
אני עושה את זה בהומור ובצחוק,כדי שלא יבין עד כמה שזה פוגע בי.
כדי שלא יבין שאני נואשת לזה שמישהו יואהב אותי,כמו שאני.
ילד אחד נתן לי ברכה וכתב:"לאנה שאני חולה עליה קשות..מאמי יום אהבה שמח שכל החלומות שלך יתגשמו
חחחח.לאב יו מאדי".
הוא סימן את האני חולה עליה קשות.
אני כל כך מתה עליו.
חברה שלי אמרה שהבנות האלה אולי גילו שאני מחבבת את חבר של אחתן מהן..אז בגלל זה.
אני פשוט לא מאמינה ומבינה.
אני לא יודעת מה אני מרגישה עכשיו.
אני מרגישה בלבול,כעס,שנאה.
אולי גם מעט אכזבה.
מה שכתוב במכתב:
"אנה היקרה,את לא תצליחי לגלות מי אני..כי אני הכי לא צפוי,אוהב אותך הכי שבעולם,תחפשי אותי בעיניים.
שלך אנונימי".
לעזאזל.
בא לי להרוג את עצמי.
את הכאב שבפנים שמשתלט עלי תמיד.
חבל שאין לי אומץ.
אוי לא,אני מרגישה את זה.
זה מתקרב.
עוד ועוד.
אני לא יכולה למנוע בעד זה.
והדמעות יוצאות,אחת אחרי השנייה.
אני עדיין אוהבת אותו.
והוא חבר שלה.
אני עדין מרגישה כלפיו משהו,
והוא,הוא חבר שלה.
של פאקצצה אחת.
מכיתה ז'.
אני כל כך שונאת את עצמי.
אנשים כל כך שונאים אותי.
אחרת,הם לא היו פוגעים בי.
כבר כשנתנו לי את המכתב הזה ידעתי שמשהו לא טוב.
זה כבר קרה פעם שהאמנתי למשהו\למישהו ובסוף הכל התברר כשקר.
והיו לי הרגשות בנוגע לזה.
ולא הקשבתי להם.הייתי צריכה לתחקר אותה..
במה טעיתי?
מה עשיתי רע לאנשים..?
אני לא רוצה לסיים את הפוסט במילה נמאס..
אז אני פשוט אומר בי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
