לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

[Songs, Stories And More [523304


כללי..... בעיקר אני, קצת קטעים ישנים שכתבתי בעבר הרחוק, סיפורים מחיי ועוד....

Avatarכינוי:  ©נגה... =]

בת: 30

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

5/2010

אדם, אנא למד תפקידך


אנשים חייבים ללמוד מה התפקיד שלהם בחיים. או סתם, תפקיד.

אנשים צריכים לבצע אותו כראוי, או לפחות להשתדל.

אם לקחת על עצמך תפקיד, אנא עשה מאמצים להצליח.

 

אולי אומללות זו אכן הגזמה.

אני מניחה שזו הגזמה בהחלט.

אבל... אולי במקום כלשהו אני מאמללת את עצמי

בגלל שאני לא מסוגלת להוציא את הכעס הזה על אנשים אחרים.

 

אני שונאת היסטוריה, ללא ספק.

דווקא יש את הנושאים המעניינים, שאני בהחלט מצליחה להבין,

אבל בסך הכל.. זה משעמם.

חשוב, כן. אני מבינה את החשיבות של לימודי ההיסטוריה,

אבל... אי אפשר קצת להקל בלימודים?

קצת פחות חומר, או לנסות ולהכניס מתודות מעניינות להמחשת החומר?

 

שיט, מחר פעולה.

אני אתכנן כבר משהו למחר.

 

ביטלו לי בייביסיטר למחר.

דווקא כשאני ממש צריכה כסף.

יופי.

 

חמישי מתכונת, ורק היום השגתי ספר מיקוד.

אני ממש לא יודעת מה אני אעשה.

אני אתאבד ערב לפני או משהו... נראה.

 

הוא באמת היה מתקשר?

אם נגיד... כמו שג'ני אומרת,

אם הוא היה רוצה, הוא כבר היה מתקשר לא?

מה קרה?

אתה לא רוצה לדבר איתי?

נמאס לך ממני?

שכחת אותי?

אתה... מנסה לשחק בי ללא הצלחה?

אוף, אם הייתי יודעת.

בסופו של דבר זו בטח תהיה איזו תשובה מטומטמת כזו,

שאני אגיד לעצמי

"אה, בגלל זה עשיתי סיפור?"

זה תמיד ככה בסוף.

לפחות בדרך כלל.

כי אני דרמה קווין, וכבר דיברתי על זה.

אבל זה שזו סיבה מטומטמת וחסרת משמעות,

או אי הבנה, כמו שאמרו לי פעם [ואני לא באמת זוכרת מי]

שמונים אחוזים מהבעיות שלנו נגרמים מאי הבנות מטומטמות.

 

אחת הפסקאות היפות, לטעמי, קיימת בספר שאני קוראת ברגע זה בפעם השניה.

אני אוהבת את הספר הזה כל כך.

האמת שבפעם הראונה נהניתי ממנו הרבה יותר,

ולא בגלל שלא ידעתי מה עומד לקרות.

גם עכשיו אני לא יודעת מה עומד לקרות,

פשוט כי אני לא זוכרת..

הייתי קטנה יותר כשקראתי אותו בפעם הראשונה.

וגם גדלתי בתור ילדה על הסרט שנעשה על הספר הזה.

הסרט יצא בסוף שנות השבעים, ככה שהוא ממש ישן, אבל עדיין...

יש בו משהו של ילדות.

זה פשוט שעכשיו אני שמה לב שחסר לו עומק.

באופן לא מוסבר, אני לא מצליחה להזדהות עם הדמויות.

ולא בגלל שהן בדיוניות, זה מעולם לא היווה בעייה,

פשוט כי... לא מתארים את הפנימיות שלהן מספיק.

לא יודעת איך להסביר.

אולי בגלל שהספר מורכב מהרבה דמויות שסובבים סביבן,

אז קשה לכתוב על כולן.

בגלל זה אני אוהבת סיפורים שמתמקדים בדמות אחת או שתיים מרכזיות.

 

אני חייבת להעתיק את הפסקה, היא כל כך טובה:

"נסתרות דרכיהן של תשוקות אנוש וחקר אין להן, ודין ילדים כדין מבוגרים, בנושא זה. מי שנפגע בהן לא יוכל לבארן, ומי שלא התנסה בהן מעודו לא יבין את פשר הדבר. יש המסכנים את חייהם בטיפוס אל פסגת הר. אף אחד - אף לא הם עצמם - לא יוכל להסביר מה הטעם, בעצם, במעשה. אחרים הורסים עצמם במאמץ לכבוש ליבו של אדם מסויים, שאין לו כלל עניין בקשר עימם. אחרים נהרסים במסירותם שאינה יודעת גבולות לתענוגות החיך או הלגימה. אחדים מתעקשים כל כך לזכות במשחקי הימורים, שהם מפסידים את כל אשר להם. ויש שיקריבו הכל למען חלום שלעולם לא יתגשם. יש משוכנעים, כי תקוותם היחידה לאושר תלויה ביכולתם להימצא במקום שונה מזה שהם נמצאים בו, וכל חייהם הם נעים ונדים בעולם. ויש שאינם מוצאים מנוחה עד הגיעם לעמדת כוח. בקיצור, כמספר האנשים בעולם כן מספר התשוקות והתאוות."

נכתב על ידי ©נגה... =] , 31/5/2010 20:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה מילים לאמא


חשבתי שאני אקבל תפיחה על השכם ו"כל הכבוד". חשבתי שיהיו גאים בי על היוזמה. חשבתי שיתמכו בי עד השקל האחרון.

ביקשתי מאמא בגד ים. 300 שקל. לטענתה יותר מדי, כמובן. הפרסית המובהקת. אז החלטתי לעצמי החלטה ברוב עצבים: אני אקנה את הבגד ים בכסף שחסכתי במשך שלוש שנים למקרה חירום. מה, זה לא מקרה חירום?

במשך שלושה ימים אני מחשבת, מתאמת, מוסיפה, מחסירה, סופרת, סופרת שוב, לוקחת הלוואה. זהו. היום החישובים הגיעו לקיצם. ברגע זה ברשותי 286 שקלים. ביום חמישי לאחר הבייביסיטר יהיו לי 336 שקלים. מושלם. את החצאית שרציתי נקנה בשלב מאוחר יותר. וכשהיום נעשו הספירות האחרונות, אבא שמע את ההתעסקות עם הכסף ונכנס לחדר. כשהוא גילה מה פשר הספירה הוא קרא גם לאמא לסלון והם שניהם העבירו לי הרצאה כאורך הגלות על ההחלטה המוטעית שלי, על כך שהייתי צריכה לדבר על זה ולהתייעץ איתם, לנסות לשכנע אותם לקנות לי את הבגד ים בכל זאת. אמא התעצבנה בטירוף ש"אני מתרחקת ולא משתפת אותם בכלום".

אם רק המחשבות שלי היו צועקות את עצמן. אבל לא שלי, אני לא מסוגלת לזה. אולי אני מנסה להתרחק, חשבת על זה אמא? אולי הטיעון-דוגמא-ציניות של אבא מתאר אותי באופן מדוייק? שאני יורקת לכם בפרצוף עם ההחלטה שלי וכאילו אומרת "אני לא צריכה אתכם, אני אסתדר לבד, בלי טובות". אולי זה בדיוק מה שניסיתי להגיד? אולי אני לא מסוגלת להגיד דברים כאלה אז אני עושה פעולות שיראו אותם? אולי אני לא מסוגלת לדבר איתך? חשבת על זה שאולי אני גם בוכה ועצובה על זה שאני לא מסוגלת לדבר איתך? חשבת על זה שהייתי מתה לקשר איתך כמו שיש לך עם שחר?

אבל לא. את אישה קשה. אני לא מבינה את המניעים שלך ואת המדדים שלך. פשוט לא. וקשה לי ליצור קשר איתך בצורה הזו.

"אין תקשורת בנינו", אמרת היום בעצב רב וביגון עמוק. אז יש לי מה להגיד לך על זה: "בוקר טוב!"

את חושבת? את חושבת שאין תקשורת? את חושבת שלא שמתי לב? את חושבת שזה לא מפריע לי?את חושבת??

עובדה שאני באמת מסוגלת להסתדר בלעדיכם. עובדה. יש לי את העבודה שלי ואת הכסף שלי ואני לא צריכה יותר מזה.

 

אבל אני לא רוצה שזה יהיה ככה. באופן לא מוסבר, אני פשוט לא רוצה. אני כן רוצה להיות ילדה שתלויה בהורים שלה, שמדברת איתם, שמתייעצת איתם. אני רוצה להיות ילדה קטנה בלי דאגות.

איך יובל אמרה לי היום שאני בת טובה, עם העניין שאני מעדיפה לא לבקש כסף ופשוט להשתמש בשלי. זה בדיוק מה שחשבתי שתגידו ותחשבו, אבל לא. במקום זה קיבלתי הטפות מוסר ומשפטי מחץ שאני במילא לא אפנים. מה, הדברים האלה לא קרו בעבר?

עובדה שכן.

 

אני לא רוצה להיות "בת טובה", אני רוצה להיות

 

 

                                            בת תלויה.

 

 

נ.ב

- בטח הפסיכולוגית שלי הייתה עושה מהסיפור הזה חגיגה אם היא הייתה שומעת.

- מדי פעם אני ממש רוצה שההורים שלי יקראו את הקטע הזה. אולי זו תהיה הדרך שלי לתקשר איתם, אבל מצד שני.. אולי עדיף שלא.

- אני כבר בכלל לא רוצה את הבגד ים המטומטם הזה.

 

 

 

נכתב על ידי ©נגה... =] , 26/5/2010 12:00  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צפירה


אני פשוט שונאת את זה.

קשה לי להקליד, הידיים שלי רועדות.

הצפירה הזו פשוט העלתה כל כך הרבה דברים שלא רציתי לזכור.

אני שונאת את זה.

נכתב על ידי ©נגה... =] , 26/5/2010 11:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שוב פרנואידית


אני לא יודעת, אני... אני... אני כל כך דואגת לו. הוא... לא יודעת.
דבר ראשון עם החיידק הזה בבטן, דבר שני אנמיה, אז הוא תשוש ממש.
ובכלל, נטלי אמרה לי שהמערכת החיסונית שלו לא בדיוק מתפקדת, ויש לי נטייה להאמין לה.
לא דיברנו ממש כבר... קרוב לחמישה ימים. ראיתי אותו פעם אחרונה ביום שישי.
היום דיברנו כמה מילים במסן לפני שהלך לישון. אתמול לא דיברנו. שלשום לא דיברנו.
שישי אומנם התראינו, אבל זה לא שיצא לנו לשבת ולדבר.
לכל אחד יש את המתכונות שלו, הבגרויות שלו, החברים שלו, החיים שלו.
פשוט לא יוצא לנו לדבר....
ועולות בי הספקות שוב, כי אני כזו - פרנואידית ממש.
כשאני לידו, אני יכולה לשמוע את זה בקול שלו, לראות את זה בעיניים שלו, שהוא רוצה אותי.
אבל ככה כשזה דרך הפייסבוק, המסן או הסמסים, אני מרגישה מציקה-נדבקת כזו, שכל מה שהוא מנסה לעשות זה להוריד אותי מעליו. אבל אני לא מאשימה אותו בכלל, דיברנו על זה מספר פעמים שהוא דיסלקט ובגלל זה ממש קשה לו להתבטא בכתב והכל, ובאמת שאני יכולה להבין.
אבל בכל זאת, קורה איכשהו, שבמשך כמה ימים אני בספקות, ואיך שאני רואה אותו הם נעלמים.
אבל לא ראיתי אותו מלא זמן.
אני צריכה משהו שירגיע אותי.
אני כל כך

דואגת
נכתב על ידי ©נגה... =] , 24/5/2010 23:05  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

2,489
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל©נגה... =] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ©נגה... =] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)