אני מצטערת שאתם מחכים, זה לא תלוי בי..
אבל אני מוצאת זמן מדי פעם.
תהנו (:
פרק 9:
מיצמצתי בעייני, אבל טום עדיין עמד שם.
התקשתי להאמין, אז שיפשפתי את עיניי במשך שניות ארוכות.
שוהם עמדה שם במקום טום, טום עמד שם רק בדמיון שלי.
"אנס, מה קרה?" שוהם שאלה בדאגה למראה עיניי האדומות מבכי.
היא נכנסה פנימה, הניחה את התיק בצדף סגרה אחריה את הדלת באה לחבק אותי.
זה היה חיבוק מנחם, מעודד, חיבוק שלא רציתי שייגמר בחיים.
כעבור 10 שניות בערך של חיבוק מנחם ששאבתי ממנו כוח, התנתקנו.
"מה קרה?" היא חזרה על השאלה.
היא ראתה שקשה לי לדבר, אז היא הביאה לי כוס מים והתיישבנו ביחד על הספה.
סיפרתי לה הכל.
שוהם:"אנס, את תתגברי, אני יעזור לך".
הפלאפון שלי צלצל שוב, שוהם הראתה לי את הצג, עליו היה רשום: 'טומי אהובי 3>', הנדתי את ראשי לסימן שלא תענה.
היא כיבתה את הפלאפון וחייכה אליי חיוך מעודד.
*************************
באיטליה:
טום, ביל, גיאורג וגוסטב ישבו בסוויטה שלהם.
טום נראה עם פרצוף מצוברח ומודאג, וזרק את הפלאפון על הרצפה, כי שוב שמע את ההודעה המוקלטת שלא הבין במקום את קולה של אהובתו.
ביל ניסה לעודד אותו, אך ללא הצלחה.
טום שאל בפעם המיליון: "נראה לכם שהיא ראתה את התמונה?"
ביל נאנח, נמאס לו לנהל את אותו הדיאלוג עשרות פעמים.
"טום, אתה לא חושב שהיא לא יכולה לענות עכשיו?"
טום לא התעודד. שום דבר לא יעזור לו. רק לשמוע את קולה, לדעת שהוא לא איבד אותה.
הוא החליק מהספה לרצפה, דמעות זולגות על לחייו, דמעות של כאב.
לביל היה קשה לראות את אחיו ככה.
הוא חיבק אותו וטום הניח את ראשו על כתפיו של ביל.
"אני נשבע לך ביל, אני לא יודע מה אני עושה בלעדיה" הוא אמר תוך כדי הבכי.
גיאורג וגוסטב החליטו שלא להתערב ברגע הזה, והם הלכו כל אחד לחדרו.
צרחות נשמעו מלמטה, אלה היו מעריצות.
ביל עזב לרגע את אחיו, פתח את החלון והוציא את הראש, מה שהגביר את הצרחות.
פלאשים רבים נשמעו ונראו.
"בבקשה תלכו מפה!" ביל זעק באנגלית.
הוא כבר היה מיואש ממצבו של אחיו.
המעריצות הלכו משם בחוסר רצון גלוי.
הוא חזר לטום, והמשיך לחבק אותו, מקווה שזה עוזר לו.
"רק מעריצות" הוא מלמל.
הוא היה כל-כך קרוב לאחיו, שהוא כמעט והרגיש את כאבו שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
