הגעתי למסקנה שאני צריכה כסף. זה לא שאני ענייה ושלהורים שלי חסר כסף כן? פשוט לפעמיים אני רואה חולצה נורא יפה שבוא נגיד... עולה יותר ממה שההורים שלי מסכימים לשלם לי כתשלומי חובה לבצפר (ותאמינו לי שזה הרבה! משרד החינוך בקנטים ואנחנו נדפקים מזה). ואיך משיגים כסף? עובדים! ממ... פעם מור ואני רצינו לפתוח קייטנה לילדים אבל לא הצלחנו עם זה בסוף. בכל מקרה אני לא מתכוונת לערב עכשיו את מור בחיפוש עבודה הזה. למרות שלפי מה שהבנתי ממנה לפני שרבנו היא רוצה להתחיל לעשות בייביסיטרים. בכל מקרה אני לא מתכוונת לעשות ביבייסיטרים, בכלל לא. אין לי כוח לילדים מעצבנים שירוצו לי בין הרגליים. אם להגיד את האמת הריב עם מור התחיל להמאס עליי. אנחנו לא מדברות די הרבה זמן בגלל משהו טיפשי וזה מעצבן. טוב אני מקווה שנשלים מתישהו בקרוב, אני די צריכה את החברה הטובה שתיתן לי עצות. אבל זאת קצת בעייה כששתינו אוהבות את אותו בנאדם והיא לא יודעת על זה. ממ ובמיוחד שזה בעייתי שלאותו בנאדם יש חברה פרחולה ושאני והאותו בנאדם הזה בריב. ושעד שכמעט השלמנו היא באה ונדחפה. כן הבנתם נכון, אני מדברת על יותם. נו אלא מה? גם איתו אני רוצה שהריב הסתיים אבל זה כבר בידיים שלי. אם אני ארצה להשלים איתו אני יכולה להגיד לו ולגמור עם זה. אבל אני לא בטוחה שאני רוצה שוב את השיחות נפש האלה שכל שניה הוא ידבר על כמה שירי מקסימה ומדהימה ובלה בלה בלה. אבל  אני לא בטוחה שזה נכון לא להשלים איתו רק בגלל שאני לא רוצה שהוא ידבר איתי עלייה. חוץ מזה שהם יכולים להיות חברים הרבה זמן ככה שאני לא אדבר איתו כל זמן הזה? אוף אני לא יודעת.

ובחזרה לנושא העבודה. מעבר למחשבות (הרבות, חשוב לציין) על יותם, אני גם צריכה לחשוב על הפרנסה ועל הקריירה המתקדמת שלי בחיים כמוכרת בבורגרנץ' או בדומינו. ממ כן אז אני מאוד מקווה שיהיה שם עוד מקום עבודה קטנטן בשבילי.

הבנתי שהרבה מהשיכבה שלי עובדים בדומינו לכן החלתתי לא להתחיל שם בגלל שבטח לא יהיה להם מקום עבודה פנוי. הלכתי לבורגרנץ' והם אמרו שהם לא צריכים עובדים. כמה נחמד. עברתי למקדונלס וגם שם בדרך אין שום מקום פנוי. עברתי לפלדמן בתקוה שבגלידות רוצות אותי אבל גיליתי שלא. כמעט התייאשתי אבל החלטתי לנסות בכל זאת בדומינו ולא הופתעשי שגם שם הם לא צריכים עובדים.

האם הדבר אומר שאני אשאר ללא עבודה עד סוף שארית ימי?! טוב נסחפתי. אני רוצה עבודה, אני צריכה עבודה, אני צריכה כסף. אוף.

אף פעם לא חשבתי ששיעור היסטוריה יכול להיות כזה משעמם. האמת שתמיד בשיעורי היסטוריה אני ומור היינו מתכתבות או עושות טורניר איקס עיגול על השולחן (תמיד היא נצחה אבל זה רק בגלל שנתתי לה!... טוב נו על מי אני עובדת, זה לא בגלל זה). אבל כשאין מור אז אין התכתבויות ואין טורנירים על השולחן ו... יש שיעמום אחד גדול. הדקות ניראו כמו שעות אני נשבעת! ואני לא מגזימה! זה היה שיעור של שעתיים רצופות, הרגשתי שאני מתה! כאילו, גאד למי אכפת מה קרה פעם! תנו לנו לחיות את ההווה וזהו! אוקיי אז בלי עבר אין הווה ובלה בלה בלה- בולשיט. אני אומרת לכם, אם זה כבר קרה, אז אחלה אבל למה לחפור על זה עוד ועוד ועוד ועוד. אנשים מנסים לישון, תנו להם.

כשהיה צלצול הרגשתי הבנאדם המאושר עליי אדמות (טוב אולי בעצם חוץ מהמורה לספרות שהבינה מי לוקח לה את המחק כל פעם שהיא מסתובבת אל הלוח). בטח אתם חושבים שאני בנאדם נורא בודד שאין לו חברים מעבר למור, אז לא. כלומר, מור היא החברה הכי טובה שלי והיא יודעת עליי הכל, אבל כמובן שיש לי עוד המון חברות וידידים בשיכבה. אני פשוט מעדיפה להפתח לבנאדם אחד שאני סומכת עליו במקום לספר לכל בנאדם שני שאני פוגשת.

יצאתי החוצה להפסקה, ישבתי על המדרגות ושמעתי קצת שירים בפלאפון. יש לי מלא שירים בפלאפון שהורדתי מהמחשב. אחותי לימדה אותי את הטכניקה איך מורידים! כן כן אני יודעת שזאת בושה שאחותי בת 6 לימדה אותי להוריד שירים לפלאפון וכל הדברים האלה. תצחקו עליי- רק שתדעו שהמצב שלכם לא יותר טוב! (טוב נו אולי בעצם כן...). "אני מצטער" יותם בא פתאום מאוחרי והבהיל אותי. כיביתי את המוזיקה מהלפאון והסתובבתי אליו. "יותם..." התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי.

"אני מצטער ואני אוהב אותך אוקיי?"

"תקשיב אני לא יכולה ככה שכל פעם שאנחנו קצת רבים אתה בא עם כל האני אוהב אותך האלה שלך, באמת. אם היית אוהב אותי אני בטוחה שהיית דואג לא להגיד את אותם הדברים" עניתי לו.

"נו באמת אני אוהב אותך"

"אתה לא אוהב אותי"

"אני אוהב אותך"

"אתה לא אוהב או..."

"ברור שהוא לא אוהב אותך הוא אוהב רק אותי!" מי אם לא אחרת- חברתו לחיים של יותם, שירי. טיימינג.

נכון שחשבתי שהחיים בלי יותם ומור יכולים להיות משעממים ומלאים בעפרונות לעוסים, כניראה שטעיתי. כשכל התיכון הולך למועדון ואני מוזמנת לשם המצב טוב. העובדה שבטח יותם ושירי, המתוקונת שלו, הולכים להיות שם, לא כל כך הפריעה לי האמת. העיקר שאני הולכת להנות שם, אני מקווה.

טוב אם להגיד את האמת אני דיי שונאת מסיבת עם הרבה התארגנויות לפני, מצד שני אם אני אבוא עם קוקו של מנקה המצב לא יזהיר פנים. מצד שלישי גם חצאויות מיני, מלמלות ויתר איפור אף פעם לא חיבבתי. מצד רביעי... מה ניהיה עם כל הצדדים פה? בוא נסגור על זה שאני צריכה להראות טוב, אבל בלי יותר מידי קישוטים.

ג'ינס וחולצה מפול אנד בר זה מספיק טוב, לא? כן.

כשהשעה הייתי 22:22- אי מישהו חושב עליי! אף פעם לא באמת הבנתי את זה שתמיד כשבנות רואות אותו מספר בשעון הן בטוחות שאהוב ליבן חושב עלייהן. כאילו וואיק אפ! למה ניראה לכם שמה שהוא עושה בבית זה לשבת, לחכות לשעה הזאת, לחשוב עלייכן ולצפות שתסתכלו בדיוק בדקה הזאת כדי שתדעו שהוא חושב עלייכן?! המורה למתמטיקה הבתולה הזקנה עם הגור חתולים שרושמת בעט אדום ונורא יפה שקיבלתם 50 במבחן האחרון, כבר נשמע יותר הגיוני מזה!- כן אז חזרה לעניינינו. ב22:22 התקשרתי לנעמה והיא אמרה שאני אסע איתה לשם. כשהגענו לא היו הרבה אנשים בחוץ, גם לקח לנו דיי הרבה זמן למצוא את המקום אבל לא חשוב. בכל מקרה היו רק 10 אנשים מוכרים, וגם זה בלחץ. לקראת השעה 11 וחצי היה כבר יותר עומס בחוץ וגם בטחו את המועדון. ואוו, מועדון קטן יחיסית (או שסתם יש הרבה אנשים?).

התחילו לשים מוזיקה ואנשים רקדו ו... עישנו. אוי כמה שאני שונאת סיגריות! כל כך! בחיים לא חשבתי שאני אהיה במקום צפוף עם הרבה אנשים שמעשנים! איכס. בגדול, באמת שאין לי בעיה עם מועדונים אבל לא כשאני מגלה שיותר ממחצית הבנים בשיכבה שלי מעשנים. בנוסף לכל העשן סיגריות הנורא נעים שהיה שם, הצטרפו לחגיגה גם בנות פרחות שרק אלוהים יודע מאיפה הם באו. אני בכלל לא בטוחה שהם בתיכון שלנו, כניראה מעיר אחרת או משהו כזה.

אוקיי אז אני תקועה במועדון קטן וצפוף, עם כל הערסים בשיכבה שלי ואם זה לא מספיק אז הם גם מעשנים ותורמים לריח מאוד נעים במועדון, ועם מלא פרחות שבאו מהלא יודעת איפה. כמובן שהיו גם אחלה אנשים מהשיכבה שלי, שאני מאוד אוהבת אבל הם השתלבו יפה מאוד עם הסיגריות והפרחות (כולל נעמה).

יצאתי החוצה כדי לנשום קצת אוויר נקי אבל גיליתי שבחוץ לא יותר טוב כשראיתי את יותם ושירי הולכים מחובקים לקראתי. כהסתכלנו אחד על השני דיי הרבה זמן. האמת שזה ממש מוזר לי לראותא ותו בלי להביא לו חיבוק, או בלי לזרום איתו לאיזו שיחת נפש. אני יודעת שיותם לא הולך לענות במסיבה הזאת. הוא לא מעשן ופרחות זה לא הטעם שלו. והיי אני לא אמרתי ששירי פרחה, אמרתי שהיא קצת פקצתית! ויש המון הבדל!

אני מודה שהמסיבה הזאת היא ממש לא כמו שציפיתי. התאכזבתי מאוד בעיקר בגלל הסיגריות אבל כניראה שככה זה במועדונים. עוד יום מאוד מוצלח עובר בחיי. איזה יופי. [לא].