מעבר לפינה ..

טוב,

לא שהמנויים הגיבו או משהו כן?

אבל מחר אני טסה לארה"ב למשו בערך כמו שלושה שבועות.

ויש מצב שאני לא לוקחת את הלפטופ איתי כך ש

אני מעלה עכשיו את חלק ב'

גם ככה נמאס לי לחכות ואני דיי מאוכזבת.

אאה למי אכפת,

פרק 29 - חלק ב'

תהנו ~

סוף חלק א':

"תגיד מאיפה הבאת את כל החרא הזה?!" הסתכלה עליו מזועזעת,

"אז על מי מאי ויעל דיברו היום בארוחת בוקר?" ברגע שמאי שמעה את השם שלה פניה

 החלו להחליף צבעים

"אאמממ.. לא יודעת?! אולי תשאל אותן לפני שאתה בא להאשים אותי ?!"

"מאי..?" ביל פנה אליה בלחש בזמן שהשניים ההם מתווכחים וזו לא זזה,

"רגע זאת לא.. זאת.." יעל תהתה

"אממ.." מאי לא ידעה מה להגיד וטום השתתק ובהה בה

"מאי?" חיכה ביל לתשובה ממנה

המשך פרק 29, חלק ב' :

 מאי קפאה במקומה.

 טום דקלה ויעל יצאו מהחדר אחרי שדקלה עשתה להם עיניים.

"מאי?" שאל אותה ביל ברכות, אך היא לא ענתה

"את בהריון?" המשיך,

"א.. אני.." אמרה בלחץ, "ביל אני לא יודעת, אני לא מאמינה שזה התפתח לכזה דבר" שמה את

 ידיה על הפנים,

"את לא יודעת?" הוריד את ידיה מהפנים שלה ולקח אותן אליו,

"לא.. לא נבדקתי עדיין אבל אני באיחור"

 ביל לא אמר כלום הוא רק קם משם ומשך אותה איתו,

"הולכים לרופא"

"לא ביל.!"

"זאת לא שאלה בכלל! עכשיו בואי" לא הייתה לה אפשרות להתנגד היא כבר הכירה את ביל.

-

 יעל טום ודקלה יצאו מחדר האוכל שותקים, הם נכנסו למעלית עדיין בלי להגיד מילה וטום

 לחץ על הקומות שלהם.

"תעלי איתי לחדר" אמר טום ומשך את דקלה שבאה לצאת מהמעלית יחד עם יעל כשהגיעו

 לקומה שלהן, דקלה הסתכלה עליו וחזרה אחורה משאירה את יעל לבד והמעלית נסגרה.

"טוב" התיישב טום מול דקלה עם שתי כוסות קולה,

"אין לי מה להגיד חוץ ממצטער, עשיתי את טעות חיי"

 דקלה רק לגמה מהקולה והשתתקה, שולחת אליו עיניים מדי פעם

"דקלה אני.." המשיך,

"בחיים לא חשבתי שאגיד את זה, כי אני עד עכשיו לא האמנתי בזה" אמר ולקח את כוס הקולה

 מידה, מניח אותה על השולחן ותופס בידיה,

"אני אוהב אותך"

 דקלה פערה את עיניה לשנייה ותחושת חום עברה בכל גופה, היא העבירה את עיניה אליו,

 עיניים מחייכות ומאושרת כי היא לא יכלה להסתיר את האושר שגרם לה ברגע שאמר את

 שלושת המילים האלו.

 הוא הסתכל עליה מחייך ומבויש, מחכה לתשובה שלה

"נו מה נראה לך?" אמרה לו אחרי שראתה שחיכה לתשובה והתקרבה אליו קצת מחייכת נבוכה,

"ממ לא יודע" חייך חיוך ממזרי ותפס במותניה, מושיב אותה עליו הם התקרבו והוא נישק אותה.

"רגע" עצר והתנתק ממנה,

"מה?"

"נשיקות זה טוב ויפה אבל לא ענית לי עדין"

"כן טום מה?"

"נו תגידי את זה"

 היא רק העבירה בו מבט והוא החזיר לה,

"אני אוהבת אותך"

 טום חייך חיוך שרק התרחב מרגע לרגע ונישק אותה J

-

"ביל היא אמרה שזה רק בעוד שבוע דיי ללחוץ!"

"אני צריך לחכות עכשיו שבוע כדי לדעת אם אני הולך להיות אבא או לא?!"

"אתה רצית ללכת לרופא" הוציאה לו לשון

"אז אפשר לעשות את הבדיקה הביתית הזאת לא?"

"לא!" נלחצה מאי, "בחרנו רופא אז רופא" דבקה בשלה וזה רק נאנח והניח את ראשו על עדן

 החלון של המכונית וכשהרמזור התחלף החל לנסוע חזרה לכיוון המלון.

-

 במשך השבוע שעבר ביל ומאי שיתפו הרבה מחשבו ביחד לגבי העתיד שלהם אם מאי בהריון,

 אם להשאיר את התינוק ואם לא, אם כן אז איך יקראו לו.

 שניהם רצו בן בכור, וביל דווקא די רצה שהתוצאה תהיה חיובית מרוב כל המחשבות הטובות

 והחיוביות שהציפו אותו. לעומת דעתה של מאי שהתנדנדה משם לפה, פעם כן ופעם לא,

 אך שניהם ידעו שגם אם התוצאה תהיה שלילית יש להם עוד עתיד משותף לחלוק ביחד.

 טום ודקלה היו מאושרים מאוד, עכשיו טום לא העז לצאת בלי דקלה ליציאות, וגם אם

 כן אז לא שתה הרבה שלא יהיו עוד טעויות, הוא היה כ"כ מאושר שהיא קיבלה אותו בחזרה

 ושהיא בוטחת בו שוב, אבל הכי מאושר הוא היה שהוא זכה להיות הראשון שלה, הראשון

 שזכה להפוך אותה לאישה, והיא הייתה עוד מאושרת ממנו.

-

"הגיע הגיע הגיע!!" נכנסה מאי בלחץ לחדר של ביל אחרי שדפקה על הדלת בלי הפסקה,

 השעה הייתה 6 בבוקר ובלילה שלפני מאי לא הצליחה לעצום עין – מה שהשפיע על דקלה

 שישנה איתה באותו הלילה, אבל לא בדיוק ישנה.

"פתחת?" שאל ביל ספק לחוץ ספק רגוע

"אין לי אומץ"

"רוצה שאני אפתח?" שאל "לא בעצם גם לי אין אומץ."

"אז... מה נעשה ?"

"טוב נפתח ביחד." אמר לה והחזיק יחד איתה את קצה המעטפה, "שלוש ארבע ו.."

D:

יצא קצר כי זה ההמשך של הפרק הקודם,

פרק הבא הוא הפתעה (:

תעשו מה שבא לכם.

נקווה שאני אקח את הלפטופ ומשם אעדכן

כי אם לא - נתראה רק עוד חודש בערך \:

אז יאלה סלמאט.