מעבר לפינה ..

כן כן שמעתם נכון

הפרק האחרון

זאת הייתה ההפתעה הגדולה :?

הופתעתם?

טוב למרות כל הזמן הזה ואני מצטערת שלקח הרבה זמן

פשוט חזרתי לפני שבוע וכל הזמן הזה ישבתי על הפרק ועל הלימודים האלו

ורק אתמול סיימתי אותו, אז תצטרכו לסלוח לי

בכל מקרה יצא לי ארוך טיכו.

טוב אחרי החפירה שלא נראה לי שקראתם חחח

הנה הפרק האחרון ביותר של 'מעבר לפינה ...'

אני אתגעגעת להגיד את זה -

תהנו ~

שיר לפרק

סוף הפרק הקודם:

"הגיע הגיע הגיע!!" נכנסה מאי בלחץ לחדר של ביל אחרי שדפקה על הדלת בלי הפסקה,

 השעה הייתה 6 בבוקר ובלילה שלפני מאי לא הצליחה לעצום עין – מה שהשפיע על דקלה

 שישנה איתה באותו הלילה, אבל לא בדיוק ישנה.

"פתחת?" שאל ביל ספק לחוץ ספק רגוע

"אין לי אומץ"

"רוצה שאני אפתח?" שאל "לא בעצם גם לי אין אומץ."

"אז... מה נעשה ?"

"טוב נפתח ביחד." אמר לה והחזיק יחד איתה את קצה המעטפה, "שלוש ארבע ו.."

הפרק השלושים והאחרון:

 תחושת אכזבה טיפסה במעלי בטנו של ביל אל עבר הגרון.

 התוצאה הייתה שלילית, הוא לא הולך להיות אבא בזמן הקרוב.

"מאמיי"  אמרה לו מאי ותפסה את לחייו בשתי כפות ידיה, ביל לא הגיב רק פניו הראו על עצב,

"אני לא יכולה לתת לך להרגיש ככה על דבר ששנינו לא היינו מוכנים אליו" הסתכלה אליו

 מחפשת את עיניו שעלו והביטו בה בחזרה

"נו ביל!" הוא המשיך להסתכל עליה בשתיקה,

"אתה יודע כמה היינו מתחרטים על זה. אתה יודע. נכון שהיינו יכולים להנות מכל הסיפור, אבל

 זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להנות ממנו בעתיד,"

 ביל הנהן,

"אני בת 18. ביל 18 ! ואתה רק בן 19"

-          "וחצי" הוסיף מתוך אינקסטינט, הוא שנא כשאמרו לו שהוא 'רק בן 19'

"וחצי," חזרה אחריו וגלגה עיניים, "אתה יודע שאיפה-שהו זה היה דופק לנו את החיים במקום

 לעשות ולחוות כל דבר בזמן שלו."

"כן.. את צודקת." אמר ולאט לאט עלה לו חיוך אחרי שראה את עיניה הכחולות שלה

 משקיפות בו.

"אני אוהב אותך" לחש לה ונישק אותה.

-

-         כעבור שבועיים וחצי    -

 הדרך לשדה התעופה הייתה שקטה.

 כולם ידעו שזה הסוף לתקופה המשוגעת שעברו,

 ביל ומאי ישבו ביחד שותקים בעוד מאי משתדלת שלא לבכות לביל על הכתף, ביל לא יכל

 לראות אותה ככה אבל ידע שאם יאמר מילה ייסחף גם הוא לדמעות אז העדיף לשתוק.

 טום ודקלה ישבו מאחור וצחקו, עוברים על כל הימים שחוו ביחד ומשחזרים כל רגע.

"תגיד שוב" צחקקה דקלה בעודה יושבת על רגליו של טום ונהנית מכל רגע

"נוו דקלה..!" אמר טום הנבוך, "טומייי" התלוננה דקלה ועשתה פרצוף עצוב,

"אווח" מלמל לעצמו ודקלה גיחכה, "אני אוהב אותך" לחש ספק לו ספק לה וחיוכה של זאת

 התרחב מרגע לרגע, "ממ מה?" עשתה את עצמה וטום הסתכל עליה במבט מנוצל

"אני אוהב אותך!" ספק צעק ספק אמר וחייך, היא חיבקה אותו חזק ונישקה אותו והוא הרגיש

 טוב עם עצמו, על זה שסופסוף הוא יכול להגיד את זה למישהי ובאמת להתכוון לזה.

"אני לא רוצה לעזוב אותך" היא אמרה לו בעצבות בעודם מתחבקים

"דיי מאמי אני לא רוצה שתרגישי רע עם הטיסה הזאת" אמר והסתכל לה בעיניים ואחר כך חייך

 חיוך מתוק, "אנחנו תמיד נישאר ביחד, וגם נתראה מלא, פעם אצלי פעם אצלך" קרץ לה

"אתה מבטיח שלא תנטוש אותי לטובת איזה כוסית בלונדינית מעלפת אחת?"

"את הכוסית הבלונדינית המעלפת שלי" העביר ליטוף על לחייה, "איזה כוסית מעלפת?! את פי

 מליון מהכוסית המעלפת הכי מעלפת בעולם" צחקק, גורר אותה לצחקק איתו

"אני אוהבת אותך" היא לחשה לו.

-

"אני רוצה שתקחי את זה" אמר ביל למאי ופתח את ידה, מניח שם מעטפה לבנה

 עם פסים דקים שהופיעו בפתח, "תקראי בטיסה" המשיך וחיוך עצוב עלה על פניו, מאי הנהנה

"אני אתגעגע אליך" לחשה לו בעצב,

"דיי חיים שלי, אנחנו עוד נראה אחד את השניה זאת לא הפעם האחרונה שלנו ביחד"

"אני פשוט לא יכולה להיפרד ממך. לא מסוגלת לחשוב על זה שמחר בלילה אני אלך לישון

 במיטה ריקה, ואתה לא תהיה שם איתי"

"טוב עשית אותי מת!" אמר ומאי הקישה על הקיר שלעדיהם שלוש פעמים וחשבה שביל לא

 שם לב אבל הוא רק צחקק לעצמו בלב, חושב על כמה שהשטויות שלה והיא יהיו חסרים לו,

"אם לא מחר, אז בעוד חודש, ואם לא בעוד חודש אז בעוד חודשיים, אנחנו נתראה" ניסה לעודד

 אותה אך אותו המחשבה עלתה גם לו בראש, ואז הוא חשב על המכתב שכתב לה, ונישק

 אותה, מעביר לה את כל תחושותיו אליה ומתמסר לכל רגע, יודע שהוא הולך להתגעגע לזה.

   "  קריאה אחרונה לכל העולים לטיסה 456 לישראל. הנוסעים מתבקשים לעלות למטוס מיידית. תודה   "

 אחרי שהתעלמו ממנה כמו בפעמים הקודמות עכשיו כבר לא יכלו, הטיסה חיכתה רק להם,

 הם התנתקו וחזרו לכולם , מתקדמים לכיוון מקום העלייה למטוס.

-

"אז... זהו? את עוזבת אותי?" שאל טום את דקלה אחרי השתיקה שנוצרה ביניהם,

"לצערי" אמרה בלחש, הוא ליטף את לחייה בעדינות מביט בעיניה ונעצר בהם בשתיקה

"אני אתגעגע אליך" הוא לחש לה והיא שתקה, נושכת את שפתה התחתונה ומנסה לעצור את

 הדמעות שעמדו בגרונה, הרי היא הבטיחה לו שלא תבכה והיא עומדת בהבטחות שלה.

"זה בסדר דקלה" אמר כי לא יכל לראות אותה ככה יותר, והיא פרצה בבכי על כתפו, הוא

 כתגובה נבהל בהתחלה, אחר כך חיבק אותה והסתכל לכיוון התקרה, משתדל שלא לראות

 אותה בוכה.

 אחרי חצי דקה שנמשכה לטום כמו נצח הוא הפסיק אותה, "טוב דיי דקלה! את לא רוצה לתת

 לי לזכור את הפרצוף הבוכה שלך נכון?" הסתכל בעיניה, תופס בידו את לחייה וניגב את

 הדמעות שלה בו זמנית, דקלה הנידה בראשה לשלילית

"יופי אז תפסיקי לבכות עכשיו אמרתי שזה בסדר לא התכוונתי לכלכך הרבה" גיחך והעלה על

 פניה חיוך מתוק,

"אני כ"כ אתגעגע אליך -אתה כ"כ תחסר לי -אני כ"כ אוהבת אותך" אמרה מהר בישירות,

 טום גיחך לעצמו "חיים שלי אני אוהב אותך כ"כ, את מאמינה לי?"

 דקלה הנידה את ראשה לחיוב,

"בלעדייך אני לא קיים, את מאמינה לי?" היא הנידה שוב,

"את מבטיחה לי שתשקיעי בעבודה, ושתהפכי למפורסמת בכל העולם?" דקלה עקמה את

אפה, "מה? מה זה קשור עכשיו?" לא הבינה מאיפה זה יצא,

"ככה את תוכלי לעבוד כאן, ונוכל להיות ביחד תמיד, בלי פרידות" חייך אליה והיא חייכה חזרה,

"טיפש אחד, איך תמיד אתה חושב על הדברים האלו" צחקה וסחפה אותו איתה

"אני אוהבת אותך" – "אני אוהב אותך" אמרו ביחד והתנשקו.

 כעבור כמה דקות שהעבירו בדיבורים הודעה על עלייה אחרונה למטוס עצרה אותם, הם ראו

 שמאי וביל התנתקו וחזרו לכולם ועשו כמוהם, מתקדמים יחד עם כולם לעבר העלייה למטוס.

 כשהגיעו למקום העלייה למטוס היה עליהם להיפרד כי המטוס היה לחוץ להמריא,

 הבנות אמרו שלום לגוסטאב וגיאורג, וגם לדונה שנשארה בגרמניה יחד עם גוסטאב

 היה קשה לזוגות להיפרד אחד מהשניה, אבל זה קרה בסוף –

 מבטים אחרונים בזמן שהפקיד בודק את הכרטיסים והדרקונים ונגמר.

 הן עברו דרך הדיוטי פרי, שגם לא היה להן לא זמן ולא חשק להסתובב בו, הדבר היחיד

 שהתחשק להן זה להסתובב אחורה ולהישאר שם אחרי שהמטוס ממריא, לדעת ששום דבר

 לא יפריד ביניהם לביניהן. זה משהו שהן חשבו לעשות בהתחלה, אבל בסוף החליטו שזה

 טיפשי, הם עוד ייפגשו המון.

-

"יאלה ביל" אמר גיאורג ועשה תנועה עם הראש לכיוון היציאה, "הולכים"

"לא.. אני נשאר כאן עד שהמטוס ממריא. תלכו כבר בלעדי"

"בטוח?" שאל טום שהיה נראה שקשה גם לו לעזוב את המקום

"כן כן." אמר לו ביל בקצרה,

"אווקי." טום אמר והרים את ידיו בחף מפשע והתקדם עם השאר לכיוון היציאה.

-

"אנא הדקו את החגורות ויישרו את מושב הכיסא עד שאורות ההוראה ייכבו, תודה." חזרה על

 עצמה שוב עוזרת הקברניט ומאי כבר השתגעה, "יאלה טוסו כבר" אמרה לעצמה בלחש

 והעבירה מבט בדקלה המיואשת שישבה ליידה,

"היה כייף הא?" שאלה אותה בעצב וזו לא ענתה רק פלטה ייבוב ארוך והחלה לבכות,

"פרה!! תפסיקי לבכות או שאני אגיד לטום!"

 דקלה הפסיקה מייד, "את לא תעזי" הסתכלה עליה במבט שטני

"כנראה שאת לא מכירה אותי מספיק" הוציאה לה לשון,

"פרה" קיללה דקלה בלחישה ספק לה ספק למאי וזו הסתכלה עליה "שמעתי את זה" אמרה

 לה וחזרה עם מבטה אל המסך שבמושב שממולה.

 כמה דקות ישבה ככה, בוהה במסך וחושבת על בילי שלה, כמה זמן שלא תראה אותו,

 כמה קשה הייתה הפרידה ממנו, כמה היא אוהבת אותו וכמה הוא שינה אצלה דברים,

 כמה היא נהנתה איתו, כמה שאף אחד בעולם לא יוכל להחליף אותו בשבילה – ואז היא נזכרה

 במכתב שהביא לה, היא קפצה ממקומה ופתחה את התיק, מוציאה את המעטפה שהריח שלו

 עוד היה עליה, מסניפה אותה ונזכרת בו. דמעה קטנה עמדה בקצה עינה, אך היא ניגבה אותה

 וחייכה, פתחה את המעטפה והחלה לקרוא:

"        היי חיים שלי (:

אם את קוראת את זה אז כנראה שבאמת נתתי לך ללכת ממני ולעלות למטוס..

כן, היו לי כמה רעיונות מטורפים בראש על להשאיר אותך כאן איתי ולא לתת

 לך ללכת אבל בסוף הבנתי שאני סתם מטורף, מטורף עליך :P

מאיו, את אהבת חיי. אני יודע את זה ואני מקווה שאת יודעת את זה.

אני מרגיש את זה בכל פעם שאני חושב עליך

בכל פעם שאני נמצא איתך

בכל פעם שאת עוברת ליידי

בכל פעם שאת מחייכת אליי

בכל פעם שאת מסתכלת עליי

בכל פעם שאת כועסת עליי

בכל פעם שאת צוחקת איתי

בכל פעם שאת נושמת

אני פשוט יודע שאת נועדת בשבילי, שאת שייכת לי

שלא סתם נתקלתי בך באותו יום, זה היה הגורל שהפגיש בינינו.

אני.. אני יודע שיום אחד עוד נחזור להיות יחד. אני בטוח בזה !

אני מרגיש שהייתי חייב לעשות את זה, בשבילי ובשבילך

אני אמשיך לאהוב אותך תמיד, אני מקווה שאת תאמיני לי ושאת מאמינה לי

אני מקווה בכלל שאת מבינה למה אני עושה את זה,

ולמה דווקא ככה.

אני לא יכול לראות את הפנים שלך עכשיו וגם שמח שאני לא יכול

כי אני לפחות לא רואה אותך בוכה.

אני יודע שאת בוכה עכשיו, גם אני בוכה עכשיו כשאני כותב את המכתב הארור הזה.

אני לא מאמין שזה נגמר,

אבל אני יודע, ואני חוזר – אני יודע!!!

אני יודע שנחזור! זה ברור הרי! את נועדת בשבילי, את נועדת לי

את הרכוש שלי, ואני שלך לנצח.

אני לא יודע מה את חושבת עליי עכשיו, ואם זה שינה אצלך משהו.

אני מקווה מאוד שאת מבינה אותי, ושאת עדיין אוהבת

כי אני כן.

                   אני אוהב אותך מאי כהן  !!!!

לכי.

הימים חולפים

ואנחנו לא שם

הכל היה כל כך טוב

בינינו

לכי

לכי

לא עשינו שום דבר רע

דרך כל הזמן

זה מה שנוכל לעבור

ואת השאר כבר נראה

לכי

לכי

לכי, תשאירי אותנו מאחור

אל תנסי להבין

למה אנחנו לא יכולים להמשיך יותר

לכי, תנסי לאבד את שנינו

נהיה מסוגלים להמשיך הלאה

רק אם לא נראה יותר אחד את השני,

לכי

לכי!

לכי

תעשי את זה למען שנינו

אני לא אוכל לעשות את זה

אני לא אהיה אמיץ מספיק

את ואני זה הכל

לכי

לכי

הימים חולפים להם

ואנחנו לא שם

העקבות שלך מובילים אליי

כל כך רחוק ממך

לכי

לכי

אני שובר את האור

הצללים נופלים עליי

אני לא רואה אותנו

כל הצללים נופלים עליי

עליי

הצללים נופלים עליי

הימים חולפים

ואנחנו לא שם

זה כל מה שנשאר מאיתנו

אם תלכי

אם תלכי עכשיו

אל תנסי להבין

למה אנחנו לא יכולים להמשיך יותר

לכי, תנסי לאבד את שנינו

נהיה מסוגלים להמשיך

רק אם לא נראה זה את זה יותר

לכי

לכי!

הימים חולפים

ואנחנו לא שם

תישארי!

זה השיר שכתבתי בשבילך, עליך.

טום מלחין אותו ממש ברגעים אלה,

וכשהוא יצה, כל פעם שתשמעי אותו תזכרי שאני אוהב אותך

ושאת החיים שלי, שבלעדייך אני לא בנאדם שלם.

אמרתי לך ואני עוד אמשיך לומר שאנחנו עוד נהיה ביחד.

אני מבטיח לך, נשבע לך ביקר שלי.

תמיד אני אחכה לך שמה, מעבר לפינה ...                            "

-

  ביל ישב בשדה התעופה, מיואש.

  הרגשת מועקה דפקה לו בחזה, האם הוא עשה את המעשה הנכון?

  את זה לעולם לא יידע. לפחות לא ברגע הזה בחייו.

  אחרי שהמטוס המריא הוא עקב אחריו בעיני הקארי המאופרות שלו עד שנעלם באופק הרחוק,

 " שלום לך אהובתי " לחש לעצמו בתקווה שמאי שומעת אותו עכשיו בראשה.

       'מה שנעשה כבר נעשה ולא ניתן להחזירו בחזרה, מה שצריך לקרות - יקרה.'

מממ עצוב לי.

אולי אני אכתוב אפילוג, אנ'לא בטוחה

מקווה שלא נטשתם אותי אחרי הכל.

נקווה שנתראה,

תגיבו !

מקווה שאהבתם את הסיפור

ותודה לכל הקוראות המהממות האלו שהיו כאן כל הזמן (:

אוהבת הכי בעוללללם

3333333>

סופשבוע מדהים.