אני שונאת את זה.

חשבתי שאני כבר כ"כ אחרי זה..

אחרי התקופה של השאלות , האי הבנות, והאי מציאה......

לאן אני אמורה לפנות?

איזה דרך היא השביל שמתאים בדיוק לצעדים שלי,

אני רוצה כבר להגיע אליו,

ולדעת שהוא לא יקטע לי באמצע הדרך,

אלא שהוא ימשיך בדיוק לנקודה שאליה אני רוצה להגיע,

אבל איך בעצם אני אדע אם זה השביל שלי אם אני לא יודעת מה היא הנקודה שאליה אני רוצה להגיע?

חשבתי שעברתי את הבילבולים,

ושכבר הפסקתי לשאול ולברר,

ושעשיתי כבר את החלטה הגדולה.

אז איך יכול להיות שאני עדיין לא שלמה עם עצמי?

אני לא מאמינה שנולדתי כדי להתנדנד,

ולא להיות סגורה.

אני רוצה להיות החלטתית כבר,

וזה עבד לי במשך כמה חודשים.

אז מה עכשיו?

כ"כ אופייני, שזה כבר שוחק.